Advertise on podcast: תחנת ירח

המיינד שלנו זקוק לדרמה כדי להוכיח שהוא קיים. כשהיא נגמרת, השקט לא מרגיש כמו הקלה אלא מרגיש כמו איום. בפרק 127 של הפודקאסט תחנת ירח, אחרי חלל של כמה שבועות מאז סיום סדרת ״תשעת הטיפוסים״, אני חוזר עם פרק על השעמום. שעמום הוא לא עונש או עצלנות, אלא דגל חיובי של קרבה לעצמך.  מהשאלה ״כמה זמן לוקח לך להתעורר״ ועד למנגנוני הניהול של המיינד. הדאגה שאנחנו אוהבים להחזיק בה, והגיבורים התרבותיים שניזונים מאותה דרמה בדיוק כמו הדחיין שבורח ממנה. לא כל שקט הוא ריקנות. לפעמים הוא הדרך היחידה לפגוש את עצמך. קישורים לתחנת ירח: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אתר האינטרנט של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠בלוג וניוזלטר של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ערוץ היוטיוב של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠פייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אינסטגרם⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ מוסיקה מקורית - ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠עידו בן-אלי⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

תשע דמויות, תשעה פרקים - ופרק אחד שמנסה לאסוף את כולם. בפרק 126, האחרון בסדרת הארכיטיפים של תחנת ירח, אני יושב במרפסת עם חוט שחור שמצאתי על הרצפה ופותח שיחה - עם האינסוף, עם עצמי עם המאזין, סביב שאלה אחת: מיהו האדם השלם? לא הגעתי למסקנה סגורה אלא יצאתי למסע דרך יישום רעיונות, ניהול אנרגיה פנימית, בידוד מושגים כמו אהבה משנאה, הקשר בין איזון למחלה, וההבדל בין ידע לידיעה.  חוט מתוח מול פקעת סבוכה, קצה מול אמצע ותזכורת שהשלמות היא לא נקודת סיום אלא מקום שחוזרים אליו. זהו פרק מיוחד שסוגר סדרה, ופותח משהו חדש בפרק הבא. קישורים לתחנת ירח: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אתר האינטרנט של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠בלוג וניוזלטר של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ערוץ היוטיוב של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠פייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אינסטגרם⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ מוסיקה מקורית - ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠עידו בן-אלי⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

המורד לא נולד סרבן. הוא נולד פתוח וסקרן עד שמשהו בתוכו סירב להמשיך לגור בתוך המסגרת המגבילה. בפרק הזה אני חוזר אל הרגע שבו האדם מהמר על עצמיותו: ״36 אדום״ -הכל או כלום, ובוחן מה קורה למי שמסרב להיות כבש בעדר גם כשהמחיר הוא להיות חשוף מול שתיקתו האדישה של העולם.  להפוך להיות מישהו שאיננו מהפכן אלא אדם שלא רוצה לשלוט באחר אלא לגלות שהמרד האמיתי הוא לא נגד החוקים או המערכת, אלא נגד המינד שמסביר בכל פעם מחדש למה כדאי ומשתלם יותר להיות בתלם.  פרק 125 ״המורד״ של תחנת ירח הוא על חופש, כעס, ויתור על האגו ועל הבית היחיד שאי אפשר לקחת ממך - זה שאתה בונה מתוך היכרות עם עצמך.  קישורים לתחנת ירח: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אתר האינטרנט של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠בלוג וניוזלטר של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ערוץ היוטיוב של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠פייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אינסטגרם⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ מוסיקה מקורית - ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠עידו בן-אלי⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

הדחיין הוא לא טיפוס עצלן בהכרח אלא אדם שפוחד מהחיכוך עם החיים עצמם. בפרק הזה אני בוחן את אחד הטיפוסים הנפוצים והמוכרים ביותר - זה שתמיד יש לו סיבה טובה לדחות, שמעדיף לצפות מהיציע במקום לרדת לדשא, שחולם על אמסטרדם מהכורסא בסלון ומחליט שהנסיעה תהרוס לו את החלום.  אבל מה באמת קורה שם בפנים?  בפרק נדבר על ההבדל בין עצלנות לדחיינות.  על הפחד מהחוויה עצמה,  על ההבדל בין המתנה פסיבית לבין המתנה עם חוט ביד - כי יש הבדל בין דייג שמחכה לדג לבין מישהו שפשוט לא בא לים.  קישורים לתחנת ירח: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אתר האינטרנט של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠בלוג וניוזלטר של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ערוץ היוטיוב של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠פייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אינסטגרם⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ מוסיקה מקורית - ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠עידו בן-אלי⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

יש שאלה שלא עזבה אותי הרבה שנים: אני משתדל, שואל, מתחשב, מקשיב ומתגמש - אז למה אני מרגיש רע עם זה? עשיתי הכל נכון והעננים רק התרבו. לא הבנתי איך זה יכול להיות. עם הזמן הבנתי שהריצוי הוא לא מה שנדמה לנו. הוא לא נובע מהרגש - הוא פעולה שכלית. מנגנון שנבנה כדי לשרוד, למצוא חן, להימנע מעימות. והרגש: אותו ייצור שזורקים למרתף - הוא היחיד שיודע את האמת והוא לעולם לא מנסה למצוא חן בעיני אחרים. הפרק הזה עוסק בדמותו של האדם המרצה ןאתם מוזמנים בשמחה להאזין, להגיב, ולשתף קישורים לתחנת ירח: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אתר האינטרנט של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠בלוג וניוזלטר של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ערוץ היוטיוב של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠פייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אינסטגרם⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ מוסיקה מקורית - ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠עידו בן-אלי⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠קישור לאלבום המוסיקה החדש של עידו (Got Me) בספוטיפיי⁠⁠⁠

למה אנחנו הולכים בשבילים מסומנים גם כשמשהו בפנים יודע שזו לא הדרך שלנו? יש רגע שבו משהו נשבר. אתה מת אבל עדיין יש לך דופק. מאותו יום אתה חי בשתי מציאויות - של ״הם״ ושל ״אני״ - ואין דרך חזרה. הפרק הזה עוסק במאלתר-נתיב. לא כדמות רחוקה אלא כמצב תודעה. האדם שחוסר הביטחון הוא המצפן שלו, שהחרדה היא הקול הפנימי שלו, שמסרב לחיות בתוך הונאה עצמית גם כשזה הרבה יותר נוח. דווקא חסרי הביטחון הם הנווטים הטובים ביותר. ⁠קישור לאלבום המוסיקה החדש של עידו (Got Me) בספוטיפיי⁠ מוזמנים להאזין ולשתף קישורים שימושיים : ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אתר האינטרנט של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠בלוג וניוזלטר של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ערוץ היוטיוב של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠פייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אינסטגרם⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ מוסיקה מקורית - ⁠⁠⁠⁠⁠⁠עידו בן-אלי⁠⁠⁠⁠⁠⁠

שמונים פרקים אחרי שהנחנו את התשתית בפרק 41, אנחנו חוזרים אל נושא השליטה אבל הפעם, לא ככלי עבודה, אלא כזהות. בפרק הזה אנחנו נכנסים אל תוך המנגנונים הסמויים של ה״קונטרול פריק״ ונבין מה גורם לנו לנסות להפוך את האוקיינוס הסוער של החיים למשוואה מתמטית? למה אנחנו מעדיפים לחיות בתוך מבצר של חוקים ונוסחאות מאשר לפגוש את החופש המפחיד של הלא-נודע? בפרק נדבר על: מהכלי אל הזהות: איך השליטה הופכת מדופמין מזוקק למבנה אישיות כובל. האגו ה״חמסן״: הניסיון המודרני לנכס את המציאות ולהפוך את האדם האחר לאובייקט מדיד. סיפורם של תומאס ואיתן: על הרגע שבו המצפן נשבר והסוללה של השעון החכם מתה. הניתוח האקזיסטנציאלי: השליטה כבריחה מחופש וכמלחמה נואשת בארעיות של המוות. השחרור הדאואיסטי: למה ניהול מדינה דומה לטיגון דג קטן במחבת, ואיך מתרגלים ״וו-ווי״ (אי-עשייה) בעולם שדורש מאיתנו להחזיק במושכות. זהו פרק על חרדה, על אהבה כובלת, ועל הסמכות החדשה שנולדת דווקא כשאנחנו מעזים להניח את המפות ולהבין... שאנחנו הים. קישור לאלבום המוסיקה החדש של עידו (Got Me) בספוטיפיי מוזמנים להאזין ולשתף קישורים שימושיים : ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אתר האינטרנט של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠בלוג וניוזלטר של תחנת ירח⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ערוץ היוטיוב של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠פייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אינסטגרם⁠⁠⁠⁠⁠⁠ מוסיקה מקורית - ⁠⁠⁠⁠⁠עידו בן-אלי⁠⁠⁠⁠⁠

יש רגע אחד, כמעט בלתי מורגש, שבו אנחנו עומדים בפני בחירה גורלית. זה קורה כשמישהו פוגע בנו, מזלזל בעבודה שלנו או לא מעריך אותנו. באותו רגע עולה בנו תחושה משכרת של צדקנות. זהו ״הרעל המתוק״- המקום שבו אנחנו מרגישים קדושים וצודקים, ובאותה נשימה מוותרים על הבעלות על חיינו ומניחים את המפתחות בידיו של מישהו אחר. בפרק 120 של ״תחנת ירח״, אנחנו יוצאים לפרק את המבנה המתוחכם של הקורבנות. נבין למה הקורבנות היא לא גורל אלא אסטרטגיה או הדרך הכי מתוחכמת לשלוט בסביבה דרך החולשה, להוריד את נטל האחריות ולנוח במקום שבו אנחנו תמיד חפים מפשע. בפרק נדבר על: הקו הדק והחד: מה תלוי בנו ומה לא, ואיך הניסיון לשלוט בחוץ מייצר סבל פנימי. משולש הדרמה: הסימביוזה הרעילה בין הקורבן, הרודף והמושיע. המגנוט הקארמתי: החוזה הנשמתי שבו אנחנו ״מזמינים״ תוקפנים כדי להישאר בתפקיד המוכר. קורבנות לאומית וכלכלית: המעבר של העם הישראלי מתודעת ״אין ברירה״ ללקיחת אחריות על עוצמה ויוזמה ועל המחיר הגדול של המהלך הזה.  הסירה הריקה: איך להפסיק להיאחז בדרמות ולהפוך למודעות טהורה שזורמת עם הנהר. האחריות שמה אותנו תמיד במרכז, אבל היא גם הופכת אותנו לאנשים שאף אחד לא יבוא להציל. אל תחכו שמישהו ידליק לכם את האור. תהיו אתם האחראים על המתג. מוזמנים להאזין ולשתף קישורים שימושיים : ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אתר האינטרנט של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠בלוג וניוזלטר של תחנת ירח⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ערוץ היוטיוב של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠פייסבוק⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אינסטגרם⁠⁠⁠⁠⁠ מוסיקה מקורית - ⁠⁠⁠⁠עידו בן-אלי⁠⁠⁠⁠

למה כל שלמות חייבת לקרוס? עצמו עיניים ודמיינו עולם מושלם. עולם שבו הקו מעולם לא נשבר, השמש תמיד בשיא הגובה, ואין בו אבק, חלודה או צלילים צורמים. זהו עולם של ״אפס חיכוך״. עולם סטטי שאין בו חיים. בפרק הזה נצלול אל תוך אחד המנגנונים המתישים והמרתקים ביותר בנפש האנושית: הפרפקציוניזם. רבים מאיתנו תופסים פרפקציוניזם כשאיפה למצוינות, אך בפרק הזה נגלה שהוא למעשה מלחמה סיזיפית נגד ה״אנטרופיה״ - נגד חוקי הפיזיקה והחיים עצמם. למה אנחנו מוכנים לשעבד את הקיום שלנו למען אידיאל שחונק את הספונטניות? למה דחיינות היא למעשה מנגנון הגנה חיוני של הפרפקציוניסט? ואיך כל זה קשור לחרדת ביצוע ולאובדן ה״עצמי הממשי״? מה מחכה לכם בפרק: המלחמה באנטרופיה: מדוע הפרפקציוניסט רואה בכל סטייה של מילימטר ״צרימה באוזן״ וכשל מוסרי. מסע למזרח: מה למדתי מהשקט הסטרילי של יפן, ואיך המוסר הקונפוציאני  מעצב את הלחץ להצליח גם כאן, בישראל. לאו דזה והדאואיזם: על הכבילה של הטקסים והחוקים מול החופש שבפשטות ובזרימה. למה כל שלמות קורסת? התובנה המטאפיזית שחוזרת ב-7 פרקים שונים בפודקאסט: מדוע השלמות היא סוף המשחק, ואיך הסדק הוא זה שמאפשר חיים. הפרפקציוניזם ביומיום: משטיפת הרכב האובססיבית, דרך ניסוח אינסופי של מסמכים ועד לתכנון טיולים שגונב מאיתנו את חוויית הנסיעה. הפרק הוקלט לפני המלחמה- מאחל לכם ימים שקטים. מוזמנים להאזין ולשתף קישורים שימושיים : ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אתר האינטרנט של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠בלוג וניוזלטר של תחנת ירח⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ערוץ היוטיוב של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠פייסבוק⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠אינסטגרם⁠⁠⁠⁠ מוסיקה מקורית - ⁠⁠⁠עידו בן-אלי⁠⁠⁠

אנחנו רוצים אחדות ויוצרים נפרדות, כמהים להרמוניה ויוצרים כאב, ומשתוקקים להיות חופשיים אבל משעבדים את עצמנו ואת האחרים. החיים שלנו מלאי פרדוקסים, ואולי הגדול שבהם מסתתר מאחורי המסכה המחייכת והמיטיבה של ״המושיע״. על פני השטח, המושיע הוא פסגת המוסר והאלטרואיזם. הוא זה שמקדיש את חייו לשיקום אחרים, להצלת הזוגיות או לתיקון המשפחה. אבל בפרק הזה, נדבר גם על מה שמתחבא מתחת לפני השטח: ריק קיומי עמוק, צורך כפייתי בשליטה בשרות ״הדימוי עצמי הממותג״ שזקוק לסבל של האחר כדי להרגיש קיים. בפרק נצלול אל: המלכוד של המושיע: למה אנחנו ״צריכים״ פרטנרים שבורים וסביבה כאוטית כדי לתחזק את הערך העצמי שלנו? הורות כ״מגדל פיקוח״: מתי דאגה הורית הופכת למנגנון שליטה שחונק את התפתחות הילד? המושיע והנרקיסיסט: הדינמיקה הסימביוטית שבה שני הצדדים נלחמים על אותה מטרה - ״להיות נאהב״  משל פו לו והסוסים: מה קורה כשכוונות טובות מתנגשות עם דרך הטבע והסדר הקוסמי? הפרקטיקה של השירות: איך לשרת אחרים בחמלה אמיתית מבלי להיצמד לתוצאות ומבלי לבנות ״מעקף רוחני״. ״המושיע קיים כאדם רק כשהוא מושיע ורק ביחס לצורך של האחר וזו הדרך הקצרה ביותר להפוך לקדוש מעונה.״ מוסיקה מקורית - ⁠עידו בן-אלי⁠ קישורים שימושיים : ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אתר האינטרנט של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ בלוג וניוזלטר של תחנת ירח ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ערוץ היוטיוב של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠פייסבוק⁠⁠ ⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠אינסטגרם⁠⁠⁠

בלב החוויה האנושית שוכנת סתירה מטרידה: ככל שאנחנו צוברים יותר הישגים, השכלה והכרה, כך מעמיקה לעיתים תחושת הריקנות והזיוף. בפרק הזה נצלול  אל עומקה של תסמונת המתחזה - אותה חוויה קיומית המערערת את תחושת הזהות שלנו. בפרק הזה אני מדבר על מנגנון החרדה: למה התסמונת מופיעה דווקא אצל המצליחים ביותר, ואיך היא דוחפת אותנו לדחיינות או להכנת יתר מוגזמת? ״העצמי הממותג״: כיצד המרדף אחר תדמית מושלמת בעולם המודרני הופך אותנו ל״מתחזים״ בעיני עצמנו.הזווית הרוחנית: החיים כמשחק תפקידים על מסך קולנוע - האם אנחנו מזדהים יתר על המידה עם ה״דמות״ (המנכ"ל, הרופא, המומחה) ושוכחים את המהות? היציאה מהמשחק: איך משתחררים מהצורך באישור חיצוני ומאמצים את הידיעה ש״אני יודע את מה שאני צריך לדעת״?  זהו פרק שקורא לנו להרפות מהפרפקציוניזם, להכיר בערך התהליך על פני התוצאה, ולחזור לאותנטיות הפשוטה של חלקת האדמה הייחודית שלנו. הפרק הזה פותח שנה שביעית לפודקאסט - תודה לכם על ההאזנה.  מוסיקה מקורית - עידו בן-אלי קישורים שימושיים : ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אתר האינטרנט של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠בלוג וניוזלטר של תחנת ירח⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ערוץ היוטיוב של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠פייסבוק⁠ ⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠אינסטגרם⁠⁠

לרגל חגיגות 6 שנים ל״תחנת ירח״, אני מזמין אתכם למסע מיוחד ואישי שנע בין החושך לאור, בין הפחד לשחרור. בפרק הזה נצלול אל הסיפור״שקיעה״ של אייזק אסימוב כדי להבין למה אנחנו כל כך מפחדים מהחושך, נדבר על האשליה שבניסיון לשלוט בטבע, נפרק את המסכות של ״אי אלימות מדומה״, נפגוש דג לבן אחד שיש לו עצה מפתיעה לחיים. ולבסוף -הנערה עם המזחלת במדבר. זהו פרק על האומץ ללכת במדבר העצמי, בעולם של פייק ניוז, ולהמשיך להאמין בכוכבים שמעל. בפרק: הפחד מהלא נודע: מה קורה כשהשמשות כבות? על שליטה, מניפולציה והזרימה הטבעית ״אי אלימות מדומה״ מחאה על רוחניות מזויפת. הדלת והאחריות: איך לוקחים בעלות על העתיד? הנערה והמזחלת: תודה לכם על 6 שנים של האזנה, שיתוף ואהבה. מוסיקה מקורית- עידו בן-אלי קישורים שימושיים : ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אתר האינטרנט של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠בלוג וניוזלטר של תחנת ירח⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ערוץ היוטיוב של תחנת ירח⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠פייסבוק ⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠אינסטגרם⁠

בראשית הפרק הזה אני יוצא למסע בין יפן לבין חיי היום־יום שלנו. הסדר, המשמעת והנימוס שפגשתי ביפן העלו בי שאלה פשוטה אך מהותית: האם ההתנהגות שלנו היא בחירה או תוצאה של תכנות? מכאן הפרק מתגלגל אל הרובד האנושי העמוק: האידיאה המושלמת שיש לנו על זוגיות, אהבה, צדק, זהות וחיים - ומנגד המציאות, היישום, החיכוך, הפערים, הכאב והבחירות. הפער הזה הוא המקום שבו נולדת ההתנהגות האנושית. דיברנו על: • למה האידיאה תמיד שלמה, והחיים תמיד מורכבים. • הסכנה שבהצבת תנאי “יסוד” שלא קיימים באמת. • מה קורה כשאנחנו מבלבלים בין שפע לבין כסף. • זוגיות כמרחב של יישום ולא השלמת אידיאה. • ההבדל בין מיינד שמתוכנת לשרוד לבין תודעה שמסוגלת לראות. • איך צדק, אידיאליזציה וחיקוי חברתי יוצרים התנהגות עדרית. • ואיך ההבנה שאין שליטה אלא אחריות – משנה את הכול. זהו פרק על הדרך שבה אנחנו מתנהגים, על מה שמפעיל אותנו מבפנים, ועל היכולת להשתתף בחיים במקום להילחם בהם. מוסיקה מקורית - עידו בן-אלי ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אתר האינטרנט של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠בלוג וניוזלטר של תחנת ירח⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ערוץ היוטיוב של תחנת ירח⁠⁠ ⁠⁠פייסבוק ⁠⁠ ⁠⁠אינסטגרם⁠

בפרק הזה אני מתבונן ברעיון של ״האני העליון״ לא רק דרך תאוריות אלא דרך התנסות, שפה יומיומית ודימויים פשוטים. מה זה באמת להיות מחובר למקור? למה חיבור כזה לא קורה דרך עוד ידע אלא דרך ריקות? ואיך תרגול פנימי יכול להתחיל גם בסופרמרקט מול מקרר החלב. בפרק יש דיבור חופשי על רוח, אגו, ריק, אור ועל האפשרות לאהוב את כל מה שיש, ולא רק דרך השכל אלא באמת. מוסיקה מקורית - עידו-בן-אלי . - ערוץ אמן בספוטיפיי ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אתר האינטרנט של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠בלוג וניוזלטר של תחנת ירח⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ערוץ היוטיוב של תחנת ירח⁠ ⁠פייסבוק ⁠ ⁠אינסטגרם⁠ ⁠

בפרק הזה אני מזמין אתכם אל תיאטרון פנימי שבו חמש דמויות: רגש, שכל, היגיון, אינטואיציה והמחשבה כבמאי - עולות על הבמה ומתעמתות בארבע מערכות: בתיעוד - נשאלת שוב ושוב השאלה “למה זה קרה לי”. בשיעור - מתברר שהחיים הם קריאה ללמידה ולא עונש. בדימוי - נחשף הפער בין הרצוי למצוי, בין איך שאנחנו נראים לבין מי שאנחנו באמת. ובשליטה - מתגלה שהמאבק על ההובלה הוא בעצם אשליה. זהו מחזה פנימי, אנושי ואינסופי, שבו כולנו גם השחקנים וגם הקהל. ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אתר האינטרנט של תחנת ירח⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠בלוג וניוזלטר של תחנת ירח⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ערוץ היוטיוב של תחנת ירח פייסבוק אינסטגרם המוסיקה של עידו - ערוץ אמן בספוטיפיי שתהיה לכם שנה טובה וחגים שמחים