Advertise on podcast: על הדרך | שיחות עם טובי פולק

למרות המאמץ להטות או לשבש את תוצאות הבחירות ביום שאחרי, בסופו של דבר התמונה הגדולה התבררה: הקואליציה ירדה מ-64 (מ-68, אם תרצו) ל-53 מנדטים; גוש השינוי (ככל שיש כזה) הגיע להישג פנטסטי של 67 מנדטים, אלא שחסידי העליונות היהודית (בשני הצדדים) מתעקשים להכתים את התוצאה בצבעים גזעניים. וכך, דווקא ציון הדרך ההיסטורי בדמות 19 המנדטים שהביאו המפלגות הערביות, נהפך (לפי שעה) לאבן הנגף שמאיימת על הקמת ממשלת הריפוי. בשיחת הסיכום (הראשונה) מתאר גבע קרא-עוז היכן צדקנו ואיפה פחות; מדגיש את ההיתכנות הקלושה (כמסתבר) של מעבר קולות משמעותי בין הגושים הגדולים; חוזר אל כוחו המשתק של הכישוף העתיק המכונה "מחל" ובמקביל גם המשיכה המיסטית אל המכשף הגדול המכונה "נתניהו". ועכשיו פנינו לכאוס, אל הפלונתר הפוליטי: האם ראשי המחנה המנצח (53-67!) ישכילו להתעלות? להשתלט במהירות על הכנסת? להקים ממשלת שינוי בכל תנאי? נראה שסביר יותר שבמהרה נגיע לדיבורי "אחדות", "רוטציה", סבב ב' וכיוצא באלה, בעיקר אם בימים הקרובים ניגרר לסבב אלים נוסף מול איראן ומי יודע מול מי עוד

ממש במקביל להחלטה שלי, לפני כשלושה חודשים, על ייסוד פינת בחירות שבועית שתלווה את כולנו עד ליום הבוחר, השיק גבע קרא-עוז את פרויקט "מדד 120" שלו, מודל שנבנה על ממשק בינה מלאכותית שהתבסס על נתונים סטטיסטיים ושקלול כל הסקרים שפורסמו לאורך הדרך. אז שילבנו כוחות והקלטנו מדי שבוע פינת בחירות שהביאה את נתוני אותו שבוע: מספרים, אחוזים, טרנדים, מגמות, תחזיות וכל השאר. פינת הבחירות המסכמת מציגה את התמונה (האחידה למדי) שהתגבשה אצל כל הסוקרים (כמעט) ויש סיבה לאופטימיות (מאוד) זהירה. מי שפרש כבר לא רלוונטי וכך גם כמות התרחישים האפשריים, שהצטמצמה מאוד. נראה שגם פרישות של הרגע האחרון או אי מעבר של אחוז החסימה אצל אחת או שתי המתנדנדות, כנראה שלא ישנו דרמטית את התמונה הסופית. נתראה ביום (או בשבוע) שאחרי היום הגורלי

בהצטרפות מקרים קוסמית כמעט, שתי מדינות דמוקרטיות (אכן? עדיין?) יילכו לבחירות בהפרש של שבוע, בחירות גורליות שתוצאותיהן יסמנו אחד משני כיוונים: סיכוי לשיקום והצלה - או המשך ההידרדרות לתהום. ציפי שמילוביץ' סוקרת את מה שלדעתה צפוי לקרות בבחירות האמצע: האם אכן צפוי צונאמי כחול? האם יש סיכוי שהרפובליקנים יאבדו את הרוב בשני בתי הנבחרים? ואם כך יקרה, עד כמה זה ישפיע על ממשל טראמפ? ובכן, הצפי הוא שזה אכן יקרה בקונגרס, שם הפרשנים צופים רוב דמוקרטי. לגבי הסנאט המצב קרוב וצמוד יותר. אבל גם אם הניצחון הכחול יהיה גורף, לא ברור עד כמה זה יבלום את מעללי טראמפ. ומעבר להחלטות הכלכליות, אישורים תקציביים, בריאות, רווחה ואפילו יחסי חוץ ומלחמות - התקווה המעשית אולי היחידה היא בלימה מסוימת של השתלטות טראמפ ושליחיו על מערכת המשפט

ביום שישי הבא יתפרסמו הסקרים האחרונים  לבחירות הנוכחיות, ולפחות על-פי התנודות והמגמות של השבוע האחרון - מה שנראה בשבוע הבא יהיה דומה למדי לתמונה היום (אם לא ייפול עלינו אירוע חיצוני קיצוני). בפינת הבחירות מס' 8 מסביר גבע קרא-עוז מה אומרים המספרים שאנחנו רואים היום, היכן לדעתו מצויה התקרה של גוש הקואליציה ומה מצבן של המתנדנדות, שכניסה שלהן או כישלון  יהיה כנראה המשתנה היחיד שיקבע את תמונת המנדטים הסופית. הצד של נתניהו מצוי כרגע בנחיתות גם במספר המנדטים הכולל, בהסכמי העודפים החסרים, בסנטימנט הציבורי , בחולשתם היחסית של חלק מהשחקנים ובעיקר שלו עצמו. ואילו בצד של השינוי כולם מביטים בתדהמה ובחוסר הבנה במעשיו של אביגדור ליברמן, שבניגוד למה שהיה נדמה לרבים בתחילת הדרך, לא ברור אם הוא יודע מה הוא עושה ולאן הוא חותר

סיפור של הבחירות האלה הולך להיות - בסבירות גבוהה - מעמדן של ה"ציונות", ה"יהדות" ובעיקר העליונות היהודית, נושאים שנדחקו והודחקו מתחת לשטיח כור ההיתוך, ההתגייסות והמחויבות, אבל עכשיו פורצים החוצה בכל הכוח. יש מצב שבו אף אחד מהגושים לא ישיג רוב "ציוני" (כינוי מכובס ושקרי לרוב "יהודי"), וזינוק באחוזי ההצבעה בחברה הערבית יטרוף כנראה את הקלפים. וכך, ההצהרות הנחרצות של ראשי "גוש השינוי" נגד שיתוף פעולה כלשהו עם ערביי הארץ, מביכים ומדאיגים אלפי ישראלים שתכננו להגיע מכל רחבי העולם ולהצביע, בתקווה לתרום לשינוי המיוחל וכבר לא משוכנעים שהמאמץ שלהם לא יהיה לשוא. וגם: כמה מילים על עיתונות, עיתונאים (שהם לא ממש עיתונאים), אג'נדות פוליטיות, הטיות והטעיות ומולם יועצים (יועצים למי בדיוק?) ומקורבים והיחסים שביניהם, על רקע הפרשיות האחרונות. בשורה התחתונה: לא מדובר על שירות ציבורי וגם לא על עיתונות. מונולוג

אחרי חופשה קצרה גבע קרא-עוז חוזר עם פינת הבחירות (מס' 7) ועם מדד ה-120 שלו (מדד בינה מלאכותית שמבוסס על נתונים רשמיים, מקורות גלויים ושקלול כל הסקרים) שחוזר איתו. שבועיים וחצי לפני מועד הבחירות, שוחחנו על הרשימות שעלולות (עשויות, במקרה שלנו) לא לעבור את אחוז החסימה (וינטר, הנדל-זליכה), על מידת ההשפעה של אירוע כזה על התמונה הכללית, על המשמעות המספרית של אחוז החסימה בכפוף לאחוז ההצבעה הכולל וגם (אולי) חשפנו את הסוד שמאחורי הקמפיין הרדום של איזנקוט ושות'. כללית, המספרים שהתקבעו לפני כמה וכמה שבועות לא ממש משתנים: מי שכבר עבר צד לא יעשה סיבוב פרסה, מספר המתלבטים בין הגושים זניח והמתלבטים בימין מהססים בין הצבעה לסחורה הישנה להימנעות מהצבעה מכל וכל

ככל שמועד הבחירות מתקרב (בעוד שלושה וחצי שבועות בדיוק), כמות המתלבטים מצטמצמת וחלק מהנעדרים חוזרים לנמלי הבית - הסקרים ברובם קובעים שכל הרשימות הקטנות מימין נכנסות וסדר היום נקבע בידי השלטון ומשרת את קואליציית הזוועות. והתוצאה במספרים מרמזת שהפנטזיות של "גוש השינוי" (שהוא ממש לא גוש וספק אם יביא שינוי) על ממשלה שתסתמך על "רוב ציוני" (שבפועל הוא "רוב יהודי"), מתרחק והולך. וכך, למרות שקיים רוב ברור ויציב להחלפת הממשלה הנוכחית - רוב שנע בין 50-70 ל-55-65 - רוב הרשימות שאמורות לייצג את שואפי השינוי מתעקשים להדיר ממנו את נציגי החברה הערבית, ובכך עלולים לתקוע אותנו עם נתניהו ועוזריו. ובנוסף, כמה מילים על משהו שונה אבל בהחלט קשור: רשמים אישיים וכואבים ממראה עיניים ומשמע אוזניים של תופעת המהגרים החדשים, הגירה קבועה או היברידית - טרנד מתפשט שמעיד על מצבו ועתידו של החלום הציוני. מונולוג

אחרי יותר מארבע שנים וחצי של מלחמה באוקראינה, נדמה ששני הצדדים לא קרובים לניצחון או לכניעה. יאיר נבות, שלפני כחמש שנים התעקש (בניגוד למומחים רבים) שרוסיה אכן תפלוש (שוב) וצפה שהמלחמה תהיה ארוכה ומתישה, מעדכן במצב הדברים בחלק ההוא של העולם ואין לו בשורות. את מלחמת החפירות החליפו טילים וכטב"מים, אבל ההרג נמשך. במקביל, פוטין מנצל את הכאוס המזרח תיכוני לחרחר משברים מול המערב, בעיקר כלפי אירופה הדמוקרטית, עד כדי חשש במדינות רבות במערב וצפון היבשת מפני פעולות רוסיות צבאיות מעשיות. ובשעה שבוושינגטון שוברים את הראש איך לצאת במינימום נזקים מההרפתקה האומללה באיראן, הורמוז והמפרץ בכלל, הברית הצפון אטלנטית - שארה"ב הייתה חוד החנית הכלכלית והצבאית שלה - עלולה להיקלע למשבר קיומי ממש

שבוע של פסילות פוליטיות הגיע לסיומו, עם הכניסה לחג הסוכות השלישי מאז החג השחור ההוא, ונדמה שלא נרשמו שינויים דרמטיים מדי במערכת הבחירות. בפינת הבחירות השבועית (מס' 6) עם גבע קרא-עוז שוחחנו על הפסילות הפוליטיות של ועדת הבחירות המאוד פוליטית - פסילות גזעניות במהותן שיסתיימו בבג"ץ (אולי) בפסילה אישית אחת ובאישור גורף של כל הרשימות. ניתוח של המספרים מציג תמונה בעייתית למדי עבור נתניהו והקואליציה שלו, שגם במקרה שבו כל מפלגות הלווין שלו עוברות,  הוא עדיין רחוק מרחק 10 מנדטים לפחות מה-61 הנכסף, בעוד שלאופוזיציה תישמר האפשרות התיאורטית להקים ממשלת מיעוט ולהרחיבה בהמשך (או ללכת לסבב בחירות נוסף). הרשימה הבלתי מפוענחת היחידה היא החיבור המוזר של יועז הנדל, ירון זליכה וד"ר עינת ווילף, וממש לא ברור לאיזה מהצדדים נכון לשייך אותה (אם בכלל תעבור). כל השאר - במדד ה-120 של גבע, מדד שמתעדכן על בסיס יומי

זה לא היה שבוע מרנין במיוחד עבור שוחרי השינוי (היינו אומרים "גוש השינוי", אם הוא היה קיים). מצב הרוח נע בין דאגה למפח נפש ואפילו ייאוש, בכל פעם שהתפרסם סקר שהציג סגירה של הפערים. ושוב, כמו באינספור מקרים בעבר, ראינו כיצד פערים שנראו מבטיחים רק כמה שבועות קודם לכן, נסגרים והולכים ככל שהמועד הקובע מתקרב. אבל כמו שאומר גבע קרא-עוז (גם בהתבסס על "מדד 120" שהוא בנה ומעדכן ברמה יומית) בפינת הבחירות השבועית מס' 5, אכן נרשמה מגמה מדאיגה - אבל היא מעט פחות דרמטית ממה שנדמה ובהחלט ייתכן שאחוז החסימה ישאיר בחוץ אחד או יותר ממרכיבי הקואליציה העתידית של נתניהו. ובכל מקרה הוא עדיין רחוק למדי מהאפשרות להקדים שוב ממשלת ימין על מלא. ועכשיו, אחרי סוף השבוע הארוך (כולל פגרת יום כיפור) נחכה לראות מי יישאר במרוץ עד הסוף (ע"ע גנץ) וכיצד יגיב הציבור לאירועי השלוש שנים לשבעה באוקטובר

אחרי היכרות, חברות ועבודה משותפת לאורך שנים רבות, עו"ד משה גורלי התייצב לשיחה בפודקאסט על ספרו "סף התהום", שיצא לאור בימים אלה. גורלי, עיתונאי (ספורט ומשפט), כותב ופרשן, משפטן ועו"ד בהשכלתו, עקב מקרוב אחרי מלחמת החורמה שהכריזה ממשלת הימין המלא של נתניהו (בהובלת שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן) על הדמוקרטיה הישראלית; אחרי מעשי הממשלה ותגובות הציבור; המאבקים בכנסת והמחאות חסרות התקדים ברחובות, בכיכרות, על גשרים ובכל מקום. והאמת היא שגורלי חזה את הקטסטרופה עוד במרץ 2021, הרבה לפני נאומו של יריב לוין ב-4 בינואר 2023, וקבע בכותרת ראשית בעיתונו "כלכליסט" (שהוא הפרשן המשפטי שלו) שממשלה שתורכב מהליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית והמפלגות החרדיות תוביל אותנו לאסון. ובכן... מוזמנים לשיחה שהולכת עשרות שנים לאחור, אל המגורים בשכנות; הקולגות והחברים המשותפים; המקצוע והתחביבים; תחנות הקריירה בעיתונות, פוליטיקה והחיים עצמם

ביום שלישי השבוע הוגשו הרשימות של המפלגות לכנסת, ולמרות השמועות והספקולציות לא נרשמו יותר מדי דרמות. גבע קרא-עוז ממשיך לתעד את הטרנדים של מערכת הבחירות הנוכחית באתר "מדד 120" - מודל שמבוסס על שלל נתונים גלויים ותוצאות סקרים שמוזנים למנוע בינה מלאכותית - ומאשר את התחושה הכללית: היציבות נשמרת. בספירה כוללת (עם המפלגות הערביות) עומד הגוש שמתנגד לקואליציית הימין המלא של נתניהו על 69-66 מנדטים, בעוד שהקואליצייה הנוכחית תקועה מתחת לתקרת זכוכית של 54-53 מנדטים (גם כשכל מפלגות הגוש עוברות). ומכאן שהדרמה, כצפוי, תתחולל לקראת היום הקובע ממש ויתרכז כולו במאמץ להישאר מעל לאחוז החסימה. כרגע מערכת הבחירות יוצאת למנוחת החג ותצבור כוח לקראת הישורת האחרונה. בפינת הבחירות מס' 4 שוחחנו על מה שהיה השבוע ועל מה שעוד צפוי לנו בשבועות הקרובים. מוזמנים לצפות ולהאזין וגם לבקר ולהירשם באתר "מדד 120" (גבע קרא-עוז). שנה טובה

שבוע סוער חלף מאז פינת הבחירות האחרונה - שבוע שבו חזר לסדר היום בוקר השבעה באוקטובר ואיתו הקונספירציות והשקרים, המספרה והאיפור וגם כמה אירועים פוליטיים אקטואליים: סמוטריץ' ופייגלין החליטו לרוץ יחד; טלי גוטליב תרוץ ברשימה של בן-גביר; עופר וינטר נותר אניגמה ואולי חוזר לממדיו הטבעיים; יש עתיד נמוגה ומתפוררת לנגד עינינו ממש ורסיסי המפלגות מחשבים את צעדיהם לפרישה. במקביל, "מדד ה-120" של גבע קרא-עוז הולך ומתבסס והוא (גבע) חוזר לפינה מס' 3 בדרך אל הקלפי. שיחה על הסיבות לסגירה המסוימת של הפער; המשמעויות העתידיות של העלייה האפשרית באחוזי ההצבעה (בקרב החברה הערבית וגם בכלל); היכן ניצבים הגושים ולאן הם עוד עלולים/עשויים להגיע; וגם כמה הבהרות על מושגי היסוד בפוליטיקה הישראלית: אחוז החסימה, חוק בדר-עופר, הסכמי עודפים, קולות כשרים וכאלה שאינם נספרים ועוד. התחנה הבאה: סגירת והגשת הרשימות ב-8 בספטמבר בשעה 22:00. מוזמנים

מצד אחד, יש בסיפור הזה את כל המרכיבים של נוער הנרות, מעגלי השיח והשולחנות העגולים של מוצאי נובמבר 1995; מצד שני, חלפו מאז שלושים שנה ולמרות שהזיכרון עדיין טרי ובועט, יש מי שטוענים שהלקח נלמד. איתי זיידנברג, חבר קיבוץ בית קמה, מודע לדמיון וזוכר היטב. ערב הטבח הוא ביקר עם משפחתו בבית הוריה של אשתו בקיבוץ ניר-עוז, ורק במקרה הם חזרו לביתם לפני הבוקר הנורא ההוא (הוריה של אשתו ניצלו מהטבח). בשנים האחרונות, למרות ואולי בגלל מה שהיה אז, זיידנברג הוא ממובילי תנועת "ברית הנגב וההר", חיבור של אנשי העוטף עם מתנחלים מיישובי גוש עציון (שהיו הראשונים מהמחנה האחר להגיע ולתמוך בשחרור החטופים בהסכם) והוא מאמין שההפעם התוצאה תהיה שונה. התנועה כבר פרסמה אמנה שמפרטת את ההסכמות הראשוניות וחבריה עמלים עכשיו על ניסוח מניפסט שעיקרו: "לא עוד ניהול הסכסוך". מוזמנים לשיחה עמוקה, יסודית ולעיתים לא פשוטה ואפילו סוערת

לרגע היה נדמה שההצטרפות התיאטרלית של עופר וינטר תטרוף את הקלפים, אבל מדד הבחירות של גבע קרא-עוז לא התרשם יותר מדי. למרות הרעש והצלצולים, וינטר עדיין לא עבר; ואם הוא יעבור, אז כנראה שסמוטריץ' יישאר בחוץ; נתניהו עוד עשוי/עלול להשתמש בשירויונים ששמורים לו בשביל להציל כמה קולות, אבל המחט הבין-גושית יציבה למדי כמעט בכל תסריט. חודשיים לפני ה-27 באוקטובר, הפרש ה-50-70 לטובת השינוי (כולל הרשימות הערביות) נראה יציב למדי (כפוף לסטיות התקן סטטיסטיות המקובלות). שוחחנו על המתודולוגיה של המדד, על כלי העבודה המתקדמים, על השיטות השונות של הדוגמים והסוקרים ועל מה חייבים להביט בעשרת הימים שלפני סגירת הרשימות: האיחודים. וכמו תמיד וכנראה יותר מתמיד - איחודי הרשימות, הסכמי העודפים והשיריונים יהיו עשויים להיות המסמר האחרון בארון התוצאות. פינת בחירות מס' 2, חודשיים לפני היום הראשון בשארית חיינו