Advertise on podcast: על הדרך | שיחות עם טובי פולק

ככל שמועד הבחירות מתקרב (בעוד שלושה וחצי שבועות בדיוק), כמות המתלבטים מצטמצמת וחלק מהנעדרים חוזרים לנמלי הבית - הסקרים ברובם קובעים שכל הרשימות הקטנות מימין נכנסות וסדר היום נקבע בידי השלטון ומשרת את קואליציית הזוועות. והתוצאה במספרים מרמזת שהפנטזיות של "גוש השינוי" (שהוא ממש לא גוש וספק אם יביא שינוי) על ממשלה שתסתמך על "רוב ציוני" (שבפועל הוא "רוב יהודי"), מתרחק והולך. וכך, למרות שקיים רוב ברור ויציב להחלפת הממשלה הנוכחית - רוב שנע בין 50-70 ל-55-65 - רוב הרשימות שאמורות לייצג את שואפי השינוי מתעקשים להדיר ממנו את נציגי החברה הערבית, ובכך עלולים לתקוע אותנו עם נתניהו ועוזריו. ובנוסף, כמה מילים על משהו שונה אבל בהחלט קשור: רשמים אישיים וכואבים ממראה עיניים ומשמע אוזניים של תופעת המהגרים החדשים, הגירה קבועה או היברידית - טרנד מתפשט שמעיד על מצבו ועתידו של החלום הציוני. מונולוג

אחרי יותר מארבע שנים וחצי של מלחמה באוקראינה, נדמה ששני הצדדים לא קרובים לניצחון או לכניעה. יאיר נבות, שלפני כחמש שנים התעקש (בניגוד למומחים רבים) שרוסיה אכן תפלוש (שוב) וצפה שהמלחמה תהיה ארוכה ומתישה, מעדכן במצב הדברים בחלק ההוא של העולם ואין לו בשורות. את מלחמת החפירות החליפו טילים וכטב"מים, אבל ההרג נמשך. במקביל, פוטין מנצל את הכאוס המזרח תיכוני לחרחר משברים מול המערב, בעיקר כלפי אירופה הדמוקרטית, עד כדי חשש במדינות רבות במערב וצפון היבשת מפני פעולות רוסיות צבאיות מעשיות. ובשעה שבוושינגטון שוברים את הראש איך לצאת במינימום נזקים מההרפתקה האומללה באיראן, הורמוז והמפרץ בכלל, הברית הצפון אטלנטית - שארה"ב הייתה חוד החנית הכלכלית והצבאית שלה - עלולה להיקלע למשבר קיומי ממש

שבוע של פסילות פוליטיות הגיע לסיומו, עם הכניסה לחג הסוכות השלישי מאז החג השחור ההוא, ונדמה שלא נרשמו שינויים דרמטיים מדי במערכת הבחירות. בפינת הבחירות השבועית (מס' 6) עם גבע קרא-עוז שוחחנו על הפסילות הפוליטיות של ועדת הבחירות המאוד פוליטית - פסילות גזעניות במהותן שיסתיימו בבג"ץ (אולי) בפסילה אישית אחת ובאישור גורף של כל הרשימות. ניתוח של המספרים מציג תמונה בעייתית למדי עבור נתניהו והקואליציה שלו, שגם במקרה שבו כל מפלגות הלווין שלו עוברות,  הוא עדיין רחוק מרחק 10 מנדטים לפחות מה-61 הנכסף, בעוד שלאופוזיציה תישמר האפשרות התיאורטית להקים ממשלת מיעוט ולהרחיבה בהמשך (או ללכת לסבב בחירות נוסף). הרשימה הבלתי מפוענחת היחידה היא החיבור המוזר של יועז הנדל, ירון זליכה וד"ר עינת ווילף, וממש לא ברור לאיזה מהצדדים נכון לשייך אותה (אם בכלל תעבור). כל השאר - במדד ה-120 של גבע, מדד שמתעדכן על בסיס יומי

זה לא היה שבוע מרנין במיוחד עבור שוחרי השינוי (היינו אומרים "גוש השינוי", אם הוא היה קיים). מצב הרוח נע בין דאגה למפח נפש ואפילו ייאוש, בכל פעם שהתפרסם סקר שהציג סגירה של הפערים. ושוב, כמו באינספור מקרים בעבר, ראינו כיצד פערים שנראו מבטיחים רק כמה שבועות קודם לכן, נסגרים והולכים ככל שהמועד הקובע מתקרב. אבל כמו שאומר גבע קרא-עוז (גם בהתבסס על "מדד 120" שהוא בנה ומעדכן ברמה יומית) בפינת הבחירות השבועית מס' 5, אכן נרשמה מגמה מדאיגה - אבל היא מעט פחות דרמטית ממה שנדמה ובהחלט ייתכן שאחוז החסימה ישאיר בחוץ אחד או יותר ממרכיבי הקואליציה העתידית של נתניהו. ובכל מקרה הוא עדיין רחוק למדי מהאפשרות להקדים שוב ממשלת ימין על מלא. ועכשיו, אחרי סוף השבוע הארוך (כולל פגרת יום כיפור) נחכה לראות מי יישאר במרוץ עד הסוף (ע"ע גנץ) וכיצד יגיב הציבור לאירועי השלוש שנים לשבעה באוקטובר

אחרי היכרות, חברות ועבודה משותפת לאורך שנים רבות, עו"ד משה גורלי התייצב לשיחה בפודקאסט על ספרו "סף התהום", שיצא לאור בימים אלה. גורלי, עיתונאי (ספורט ומשפט), כותב ופרשן, משפטן ועו"ד בהשכלתו, עקב מקרוב אחרי מלחמת החורמה שהכריזה ממשלת הימין המלא של נתניהו (בהובלת שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן) על הדמוקרטיה הישראלית; אחרי מעשי הממשלה ותגובות הציבור; המאבקים בכנסת והמחאות חסרות התקדים ברחובות, בכיכרות, על גשרים ובכל מקום. והאמת היא שגורלי חזה את הקטסטרופה עוד במרץ 2021, הרבה לפני נאומו של יריב לוין ב-4 בינואר 2023, וקבע בכותרת ראשית בעיתונו "כלכליסט" (שהוא הפרשן המשפטי שלו) שממשלה שתורכב מהליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית והמפלגות החרדיות תוביל אותנו לאסון. ובכן... מוזמנים לשיחה שהולכת עשרות שנים לאחור, אל המגורים בשכנות; הקולגות והחברים המשותפים; המקצוע והתחביבים; תחנות הקריירה בעיתונות, פוליטיקה והחיים עצמם

ביום שלישי השבוע הוגשו הרשימות של המפלגות לכנסת, ולמרות השמועות והספקולציות לא נרשמו יותר מדי דרמות. גבע קרא-עוז ממשיך לתעד את הטרנדים של מערכת הבחירות הנוכחית באתר "מדד 120" - מודל שמבוסס על שלל נתונים גלויים ותוצאות סקרים שמוזנים למנוע בינה מלאכותית - ומאשר את התחושה הכללית: היציבות נשמרת. בספירה כוללת (עם המפלגות הערביות) עומד הגוש שמתנגד לקואליציית הימין המלא של נתניהו על 69-66 מנדטים, בעוד שהקואליצייה הנוכחית תקועה מתחת לתקרת זכוכית של 54-53 מנדטים (גם כשכל מפלגות הגוש עוברות). ומכאן שהדרמה, כצפוי, תתחולל לקראת היום הקובע ממש ויתרכז כולו במאמץ להישאר מעל לאחוז החסימה. כרגע מערכת הבחירות יוצאת למנוחת החג ותצבור כוח לקראת הישורת האחרונה. בפינת הבחירות מס' 4 שוחחנו על מה שהיה השבוע ועל מה שעוד צפוי לנו בשבועות הקרובים. מוזמנים לצפות ולהאזין וגם לבקר ולהירשם באתר "מדד 120" (גבע קרא-עוז). שנה טובה

שבוע סוער חלף מאז פינת הבחירות האחרונה - שבוע שבו חזר לסדר היום בוקר השבעה באוקטובר ואיתו הקונספירציות והשקרים, המספרה והאיפור וגם כמה אירועים פוליטיים אקטואליים: סמוטריץ' ופייגלין החליטו לרוץ יחד; טלי גוטליב תרוץ ברשימה של בן-גביר; עופר וינטר נותר אניגמה ואולי חוזר לממדיו הטבעיים; יש עתיד נמוגה ומתפוררת לנגד עינינו ממש ורסיסי המפלגות מחשבים את צעדיהם לפרישה. במקביל, "מדד ה-120" של גבע קרא-עוז הולך ומתבסס והוא (גבע) חוזר לפינה מס' 3 בדרך אל הקלפי. שיחה על הסיבות לסגירה המסוימת של הפער; המשמעויות העתידיות של העלייה האפשרית באחוזי ההצבעה (בקרב החברה הערבית וגם בכלל); היכן ניצבים הגושים ולאן הם עוד עלולים/עשויים להגיע; וגם כמה הבהרות על מושגי היסוד בפוליטיקה הישראלית: אחוז החסימה, חוק בדר-עופר, הסכמי עודפים, קולות כשרים וכאלה שאינם נספרים ועוד. התחנה הבאה: סגירת והגשת הרשימות ב-8 בספטמבר בשעה 22:00. מוזמנים

מצד אחד, יש בסיפור הזה את כל המרכיבים של נוער הנרות, מעגלי השיח והשולחנות העגולים של מוצאי נובמבר 1995; מצד שני, חלפו מאז שלושים שנה ולמרות שהזיכרון עדיין טרי ובועט, יש מי שטוענים שהלקח נלמד. איתי זיידנברג, חבר קיבוץ בית קמה, מודע לדמיון וזוכר היטב. ערב הטבח הוא ביקר עם משפחתו בבית הוריה של אשתו בקיבוץ ניר-עוז, ורק במקרה הם חזרו לביתם לפני הבוקר הנורא ההוא (הוריה של אשתו ניצלו מהטבח). בשנים האחרונות, למרות ואולי בגלל מה שהיה אז, זיידנברג הוא ממובילי תנועת "ברית הנגב וההר", חיבור של אנשי העוטף עם מתנחלים מיישובי גוש עציון (שהיו הראשונים מהמחנה האחר להגיע ולתמוך בשחרור החטופים בהסכם) והוא מאמין שההפעם התוצאה תהיה שונה. התנועה כבר פרסמה אמנה שמפרטת את ההסכמות הראשוניות וחבריה עמלים עכשיו על ניסוח מניפסט שעיקרו: "לא עוד ניהול הסכסוך". מוזמנים לשיחה עמוקה, יסודית ולעיתים לא פשוטה ואפילו סוערת

לרגע היה נדמה שההצטרפות התיאטרלית של עופר וינטר תטרוף את הקלפים, אבל מדד הבחירות של גבע קרא-עוז לא התרשם יותר מדי. למרות הרעש והצלצולים, וינטר עדיין לא עבר; ואם הוא יעבור, אז כנראה שסמוטריץ' יישאר בחוץ; נתניהו עוד עשוי/עלול להשתמש בשירויונים ששמורים לו בשביל להציל כמה קולות, אבל המחט הבין-גושית יציבה למדי כמעט בכל תסריט. חודשיים לפני ה-27 באוקטובר, הפרש ה-50-70 לטובת השינוי (כולל הרשימות הערביות) נראה יציב למדי (כפוף לסטיות התקן סטטיסטיות המקובלות). שוחחנו על המתודולוגיה של המדד, על כלי העבודה המתקדמים, על השיטות השונות של הדוגמים והסוקרים ועל מה חייבים להביט בעשרת הימים שלפני סגירת הרשימות: האיחודים. וכמו תמיד וכנראה יותר מתמיד - איחודי הרשימות, הסכמי העודפים והשיריונים יהיו עשויים להיות המסמר האחרון בארון התוצאות. פינת בחירות מס' 2, חודשיים לפני היום הראשון בשארית חיינו

ככל שמתקרב מועד הבחירות, בעוד קצת יותר מחודשיים, מתרבים הסקרים ומסתחררים המספרים. לאן אנחנו הולכים? מה מצבו האמיתי של גוש השינוי? האם לקואליציה יש סיכוי להתאושש ולהשתמר? גבע קרא-עוז, איש של נתונים ומספרים, בנה מודל חיזוי וניתוח מבוסס על מנגנון של בינה מלאכותית, שלתוכו הוא יצק נתונים משלל מקורות: פנקס הבוחרים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתונים דמוגרפיים וגיאוגרפיים, הודעות, ידיעות וסקרים שמתפרסמים על בסיס יומי כמעט ועוד. בפינת הבחירות מס' 1, קצת יותר משמונה שבועות לפני היום הקובע, שוחחנו על תמונת המצב, הסיבות, הנסיבות והמגמות. בגדול, היחסים הבין-גושיים יציבים למדי כבר תקופה ארוכה (50-70), גוש השינוי כמעט שלא מאבד כוח מפיצולים מיותרים בעוד שבגוש הקואליציה המצב הפוך. לאן זה הולך והאם המגמה תימשך? על כך בפינות הבאות. ובעיקר במוצאי יום הבחירות

בכל השיח הפוליטי, להטוטי הסוקרים, הניתוחים והפרשנויות - ערביי ישראל מסומנים כג'וקר שעלול/עשוי להכריע את גורל הבחירות הקרובות ואולי את גורל המדינה בכלל. בשיחה עם ג'עפר פרח, מס' ברשימת חד"ש לכנסת, הבהרתי לו שאני לא מטיל עליו את האחריות על קביעת גורלי, גורל משפחתי ועתיד המדינה - אבל גם לא אפטור אותו (ואותם) מהאחריות לעתיד המשותף של כולנו. מוזמנים לשיחה יוצאת דופן עם אורח אחר, פוליטיקאי ערבי-ישראלי (במקרה הזה ערבי-נוצרי) שיש לו את כל הנתונים להיות הגשר שעליו נצעד כולנו לעתיד מעט יותר נורמלי. או כמו שהוא אומר: הגיע הזמן שהיהודים הישראלים ישתחררו מתודעת המיעוט והרדיפה שלהם ויצטרפו לרוב, לפחות זה שבין בנהר לים ובמזרח התיכון בכלל. שיחה על הפוליטיקה הישראלית; על הסיכוי לריצה משותפת של המפלגות הערביות, ריצה שאולי תטרוף את כל הקלפים; על השקפת עולם; על שוויון הזדמנויות ושוויון בכלל; על חיים משותפים ואפילו -  מה אתם יודעים - על סוציאליזם וקומוניזם. פרק נוסף בסדרת השיחות הפוליטיות לקראת הבחירות

השנים עפות ולפעמים קצת קשה להיזכר, אבל הפודקאסט מלווה את משפחת הבר כמה שנים טובות: לפני, במהלך ואחרי ההחלטה על ההגירה ובסופו של דבר המעשה עצמו. אז במלאת שנתיים לעזיבה לברלין, חזרנו אל קרן הבר להתעדכן במה שעובר עליה ועל משפחתה (השיחה הקודמת הייתה בדיוק לפני שנה, במלאת שנה לעזיבה); להבין איך זה להיות שם ובעיקר איך זה לא להיות כאן; על הריאות שמתמלאות אוויר; על אינסוף הירוק והאוויר היותר קריר (לפחות ברוב חודשי השנה); על הממ"דים והאזעקות שנשארו מאחור ואט אט נהפכו לזיכרון עמום (גם אם טראומטי); על הנפש שמתרגעת; וגם, כמובן, על הבחירות כאן. וכצפוי, אין לקרן הבר מי יודע מה ציפיות, גם אם הקואליציה הנוכחית תובס ותלך. היא לא מזהה אף אחד, בשום מחנה, שקורא או שואף לשוויון, לשלום, לנורמליות, לחברה יותר אנושית ומעט יותר צודקת. פרק נוסף בסדרת השיחות לקראת בחירות אוקטובר 2026

מאז ומעולם ובוודאי מאז שכולנו למדנו להכיר אותו, שרגא טיחובר היה ההגדרה הקלאסית של מלח הארץ. בן למשפחה שורשית; לוחם חי"ר ומילואימניק עד והרבה מעבר לגיל ההתנדבות; בעל חוש צדק מפותח בכל הקשור לחברה שבה הוא חי; מפגין ומוחה מתמיד שגם שילם מחירים אישיים לא פשוטים (מעצרים, פגיעת ישירה של מכת"זית, הפשטה בתא המעצר... רשימה חלקית). ועכשיו, בימים הגורליים האלה, הוא בערך כמו כולנו: פעילים (במידה) מאחורי הקלעים, כמעט שלא יוצא עוד לרחובות, חבר וציר בדמוקרטים ובהחלט אזרח מודאג. הוא מסכים שהבחירות הקרובות יהיו הגורליות ביותר שידענו, בחירות שאם לא נצא מהן בשלום סביר להניח שהמפעל הגדול הגיע לסוף דרכו. הוא לא מופתע מדעיכת המחאה; נדהם מכך שמפלגות השלטון עדיין לגיטימיות, בשעה שהן עצמן מלבות את הדה-לגיטימציה הפושעת של יאיר גולן והדמוקרטים; מודע היטב להיותנו (השמאל הליברלי החילוני) מיעוט כמעט זניח ובהחלט מבין (גם אם לא מקבל) את הטרנד שסוחף את מיטב חברינו ומכרינו לתמיכה במועמד שעמדותיו אינן ברורות ואפילו רשימה של ממש אין לו. מוזמנים לשיחה פוליטית מקיפה ומפוכחת, מפגש נוסף בסדרה של לקראת הבחירות

שלושה חודשים בדיוק לפני המועד הנקוב של הבחירות הכלליות, הגיע הזמן לדבר על המגמות והמספרים. גבע קרא-עוז, לשעבר עיתונאי ואחד שמבין בפוליטיקה, במספרים, בקמפיינים ובטרנדים, טוען שלראשונה אחרי קרוב לארבע שנים, אפשר להבחין באור שמבצבץ במקצה המנהרה ומקורו לא בהכרח המשאית שדוהרת ממול. סיכמנו שחשוב להבין כיצד להשתמש בסקרים ובמספרים, להבין את המגמות והמומנטום ולזכור שבסופושל דבר - המדד הקובע היחיד הוא ההצבעה ביום הבחירות. כרגע נראה שלקואליציה הנוכחית יהיה קשה מאוד לשחזר את הרכבה הנוכחי והישגיה הקטסטרופליים בקדנציה הנוכחית, אבל המבחן הגדול של גוש השינוי יהיה בהפרש המנדטים הסופי ובהרכב האפשרי של השותפות לקואליציה שתהיה. וחשוב גם לזכור שבדיוק שבוע אחרי הבחירות שלנו, תלך ארה"ב לבחירות אמצע הקדנציה וגם שם צפוי (אולי!) סוג של מהפך. שיחה ראשונה בסדרה לקראת הבחירות הקרובות, מעט פחות קודרת מכל קודמותיה בשנים האחרונות

ההודעה שהגיעה בטלפון ביום שישי בבוקר הכתה אותי בהלם: "אבי שגיא מת"? לא היה לי מושג, רציתי להאמין שזו אולי טעות, אבל כולנו כבר מכירים את הרוטינה: כן, ככה הדברים האלה נודעים לנו. במכה. ללא הכנה. ונדיר שזו באמת טעות.  והיינו בקשר, אבי שגיא ואני, בסך הכל 4-3 ימים לפני כן. ואפילו קבענו להקליט פרק חדש בעקבות מאמר חדש שכתב, מיד אחרי שישתחרר מבית החולים לאיזה ניתוח שלא היה אמור להיות מסכן חיים. אבל אתם יודעים איך זה כשהאדם מתכנן תוכניות. אז הקדשתי כמחצית מהמונולוג כאן לאבי שגיא ז"ל, וזה לא היה לי קל. ובנפרד, את המחצית השנייה של הפרק הקדשתי לדמוקרטים, שהולכים מחר (יום שני, 20 ביולי) לפריימריז - שעל פניו נראים כמו אירוע היסטורי. דיברתי על המפלגה, על ההתפקדות חסרת התקדים, על המועמדים המעולים, על הטרמפיסטים הבלתי נמנעים ועל מדורת השבט ש(אולי, בתקווה) מתלקחת מחדש