Advertise on podcast: שיעורי הרב אליעזר קשתיאל

הרב קשתיאל לפרשת יתרו תשפ'ו: רש'י כותב שליתרו שבעה שמות: יתרו, יתר, קותיאל, חובב, קיני... האר'י טוען שהשם קיני בא לרמז שכיפר על חטאו של קין. כשקין נולד "קניתי איש את ה'". "ויבא קין מנחה לה'." הוא הראשון בתורה שעבד את ה'. והבל רק רואה צאן. והבל גם הוא הביא - בא בעקבות קין. להפתעתו של קין, דווקא הבל שבא בעקבותיו עוקף אותו. והסוף ידוע... בפרשת שמות משה בורח ומגיע למדין. ןלכהן מדין שבע בנות. הן רועות כי יתרו מחפש את ה'. רצה התגלות של ה'. לפי חז'ל עבד כל עבודות שבעולם. ''ומשה היה רועה את צאן חותנו כהן מדין.'' יתרו ממשיך להיות כהן, ומשה רועה צאן. כקין והבל. וישמע יתרו - מה שמע? שרועה הצאן עקף אותו! יכול היה לחזור אותו האירוע כבבראשית, שיתרו היה מלא קנאה וכעס. אבל יתרו מתקן - קנה את התורה. בשבחו של יתרו הכתוב מדבר שהיה יושב ברומו של עולם ומשכו ליבו. הפך לתלמיד קטן שבא למדבר ללמוד. הכלל החשוב ביותר בעבודת ה', והוא המפתח לקבלת תורה: *הצימאון הרוחני האמיתי מנקה את הכול.* אין קנאה. שואלים איש לרעהו לשלום. ומשה בסוף גם לומד ממנו. בפרשת בהעלותך מתנבאים אלדד ומידד במחנה נבואות שלא התנבא משה, ויהושע מקנא למשה. אבל משה מלמדו שלא לקנא. דוד המלך אומר שאף שהוא המלך, בתורה ובעבודת ה' - "מכל מלמדי השכלתי." מכל ילד אפשר ללמוד. יתרו מתקן חטא קין: במקום לקנא - בא לקנות. רחל - ותקנא באחותה - רש'י: במעשה הטובים. הפכה את הקנאה ללמידה. בלעם מסמיך עמלק לקין. ראשית גויים עמלק. אחריתו עדי אובד. אבל על הקיני: "איתן מושבך" בני יתרו "בני הקיני חותן משה" עזבו את עיר התמרים והלכו למדבר יהודה. יעל ''אשת חבר הקיני''. הניקיון הגדול. בהפטרה: "שרפים עומדים ממעל לו". במסל'ש פרק י'א: בין המלאכים אין קנאה. כולם יודעים שבאו יחד לעבוד את ה'. נותנים רשות זה לזה. ככל שאנחנו יותר בצימאון לעבוד את ה', במקום להיות אוכלוסיות וציבורים שונים המלאים קנאה ותחרות - נלמד מכל אדם, מכל זרם. וזה מנקה ומזכך כל פסולת מהנפש. נצא אל המדבר ללמוד. ואפילו המלאכים שקינאו במשה - נתנו לו מתנות. עלית למרום שבית שבי. מנהג יהודי תוניס לעשות סעודה בחמישי בלילה לפני פר' יתרו, לכבוד יתרו. שנזכה שעם ישראל יתנקה מכל הקנאות. בשורות טובות, שבת שלום.

.

שבת בשלח נקראת שבת שירה, אבל באמת כל שבת עניינה שירה. המהות של השבת היא שירה. המדרש מספר שהמלאכים שרים שישה ימים בכנפיהם, וביום השביעי עם ישראל הוא הכנף שלהם. שישה ימים המלאכים אומרים שירה, ובשבת עם ישראל אומר שירה. שבת היא הזמן שבו עם ישראל שר. מזמור שיר ליום השבת, ובמנחה שירת הים – שירת שבת. זו מעלת עם ישראל: בשבת אנחנו פורסים כנפיים ושרים כמו המלאכים. בפרשה יש הרבה תלונות, והקב״ה שומע ומענה. אותו עם שמתלונן, יודע גם לשיר שירת הים באמונה וביטחון. כך גם בחיים: כל השבוע מבקשים ומתלוננים, ובשבת לא מבקשים כלום – רק משבחים ומודים. זה בסדר להתלונן כל השבוע, אבל בתנאי שבשבת שרים. שבת אינה זמן לביקורת, תחקירים ודיבורים רעים. שבת היא שירה בלבד. אסור לבשר בשורות רעות, רק לשבח את ריבונו של עולם. בשבת עוסקים בטוב: בשפע, בפירות הארץ, בגאולה. אין דינים בשבת, אפילו אש הגיהנום שובתת. שבת היא מזמור שיר. התורה עצמה נקראת שירה, ובשבת לומדים מתוך חידוש ושמחה. בזכות השירה של השבת, הקב״ה שומע את הבקשות של כל השבוע. אליהו הנביא כותב במוצאי שבת את זכויות ישראל מכל השבת. טוב להמשיך את השבת גם למוצאי שבת, להישאר בשבח ובהודיה. בעזרת השם נזכה לשבתות של שירה, ליום שכולו שבת ומנוחה. עצם השירה והשמחה של השבת מסירות יגון ואנחה. יש לנו הרבה על מה לשיר: ארץ ישראל פורחת ונבנית. בעזרת השם נזכה לגאולה שלמה במהרה. שבת שלום.

.

.

.

.

.

הרב קשתיאל לפרשת שמות תשפ'ו: הקב'ה מתגלה למשה במעמד הסנה. משה שואל: אם ישאלו ישראל מה שמו, מה אומר אליהם? ה' עונה: אהיה אשר אהיה... הו'יה זה שמי לעולם. שם הו'יה מפורסם. ושם 'אהיה' לא חוזר שוב בתנ'ך. המהר'ל בגבורות ה' ממשיל את השמות במשל: אהיה - כמו שורשים של עץ שלא נראה יותר. והעץ הגלוי - הוי'ה. ומה המסר לנו בשמות אלו? הוי'ה - רחמים. עלינו לדבוק במידת הרחמים של ה'. ספר המוסר אורחות צדיקים בנוי בזוגות של מידות: חיוביות כנגד שליליות. במידת ה'אמת' אומר שאם תיקח את המילה אהי'ה - בגימ' 21. ואהי'ה כפול אהי'ה בגימ' שווה: אמ'ת. עיקר תפקידה של האמת - בנסתר. האמת בחיינו בליבנו פנימה, בנעלם. במקום בו אף אחד לא יודע. "דובר אמת בלבבו". האמת היא לא מה נאמר כלפי הסביבה, אלא מה כל אדם בסביבות עצמו. במקום בו רק אתה והקב'ה יודעים. ירא שמים בסתר ובגלוי. וזה נקרא 'מבחן האמת'. הגמ' מספרת על רב ספרא שעמד בתפילה ולא יכל לענות לגוי שניסה לדבר אליו והעלה מחיר כלפי איזה עסק, כל עוד רב ספרא לא ענה לו. והקפיד רב ספרא לשלם לו כפי שקיבל בליבו כבר בתחילה. כי לא משנה מה ענית ודיברת, אלא מה שבסתר ליבך. טהרת הלב, המחשבות. שם עיקר האמת. בגלוי - העיקר הרחמים. למשל שאומרים כלפי חוץ: כלה נאה וחסודה. רחמים יותר מהאמת. אבל בינך לבין עצמך. בחדרי חדרים, בעבודת ה', בכוונות: אמת. על משה נאמר 'אמת'. היה כבד פה וכבד לשון. מול העולם מתנהג באמיתות מדי. הר'ן כותב בדרשותיו, שצידו החיצוני של משה לא היה העיקרי שלו. לא היה כריזמטי - שלא יאמרו שבזכות יכולת הדיבור שלו הלכו אחריו. אלא רק בגלל פנימיותו והאמת שלו. עיקר מפעלו של אהרון - שהיה אוהב שלום. משה אמר שבמשפט יקוב הדין את ההר. אבל אהרון היה רודף שלום. ולדעתו מטרת המשפט לא לגלות את האמת אלא להשכין שלום. ובית המשפט חותר לפשרה. וכן נפסקה ההלכה. אהי'ה אשר אהי'ה - אמת פנימית. ומלמד אותנו שהרבה פעמים יש לנו תחושה שהשלום והאמת מתנגשים - ובעצם כל מקום והסוגיה העיקרית שלו: פנים-אמת, חוץ-שלום. הרמב'ן הרבה פעמים אומר בפירוש נוסף לפסוקים: 'על דרך האמ'ת'. וזה דבר פנימי. פסיקת ההלכה היא לא לפי האמת, אלא לפי השלום. מצווה לומר דבר הנשמע, ולא לומר דבר שאינו נשמע. רוב, ספק ספיקא וכאלו אין בעולם הסוד. זה רק בנגלה. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. (על ועדת חקירה ענה הרב לשאלה - שאין תפקידה לגלות את האמת, אלא להביא ברכה, שלום. מה יביא ברכה למציאות. מה אפשר לייעל לפעם הבאה). שאלה: יש אמירה היום שמחמיאה לאדם על שהולך עם האמת שלו, או: כל אחד והאמת שלו? תשובה: שתיהן מוטעות. האמת היא של אדם לעצמו מול אלוקיו. וכלפי חוץ: להביא תועלת וברכה לעולם. רב אחד שהתמונה לרב חשוב והלך לרב טאו להתייעץ שואל אותו באילו נושאים כלפי הקהילה החדשה עליו לגלות דעתו. ענה לו הרב טאו שיערוך קודם רשימה של נושאים שבהם לא יגלה דעתו. לעת'ל יבואו אליהו-בחינת אהרון, משיב לה אבות על בנים-שלום. ומשיח שיהיה בחינת משה של האמ'ת ויאמר לנו תורת אמת פנימית, אלוקית. במהרה בימינו. בשורות טובות. שבת שלום.

.

הרב קשתיאל לפרשת ויחי תשפ'ו: בסוף פר' ויגש כתוב: "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאוד". מצרים מכרה זהב. יוסף ובניו נסיכים. מתרבים בה ישראל. "העולם החדש". שפע. מעמד. מה ישמור על הזהות היהודית? אומר יעקב: הזיקה לארץ ישראל! לכן קודם כל מבקש להיקבר בארץ. יותר מכך: ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים - דוקא להם יש להם נחלה בארץ ישראל , בניגוד לנכדי יעקב שנולדו בארץ. לומר להם: אתם שם (בארץ) - לא פה! אחד מילדי מנשה נקרא: גלעד. הרב קוק בספרו, אורות ארץ ישראל, כותב שהזהות נמצאת בארץ ישראל: "הָאִמּוּץ הָאֲמִתִּי שֶׁל רַעְיוֹן הַיַּהֲדוּת בַּגּוֹלָה בֹּא יָבֹא רַק מִצַּד עֹמֶק שִׁקּוּעוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִתִּקְוַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יְקַבֵּל תָּמִיד אֶת כָּל תְּכוּנוֹתָיו הָעַצְמִיּוֹת. צִפִּיָת יְשׁוּעָה הִיא כֹּחַ הַמַּעֲמִיד שֶׁל הַיַּהֲדוּת הַגָּלוּתִית, וְהַיַּהֲדוּת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא הַיְשׁוּעָה עַצְמָהּ." דווקא ליוסף שגדל והצליח במצרים: שכם אחד על אחיך! בכל ברכות יעקב מדבר איתם על נחלתם בארץ, והשפע של אותו איזור הנחלה בארץ. ואפרים קודם למנשה כי ממנו ייצא יהושע שיכבוש את ארץ ישראל (רש'י). הנשמה וההגדרה העצמית של יהודי בגולה - מתוך הכיסופים לארץ. אפשר לומר בדרך רמז על מה שנכתב בכתובה שכל נכסיו ערבים לכתובה. אבל כתבו בראשונים שנראה פיקטיבי כי הלא הוא רק חתן צעיר ללא נסכים. עונה אחד הראשונים שלכל יהודי יש ד' אמות ששיכות לו בארץ ישראל - ויוצא שכל הבתים היהודיים בנויים על ד' אמות שיש לכל אחד בארץ. הרב קוק כותב שלפעמים אם צריך אדם לצאת לחו'ל צריך להרגיש כל הזמן זרות שאינו במקומו וקשה לו כל הזמן אוויר חוץ לארץ, ומתוך כך יימשך עליו חוט של ארץ ישראל. ומתוך כך ישפיע לקירבה לארץ ישראל. ר' אברום היה אומר תמיד שמי שיוצא לחו'ל שיחפש פעילות שעושה למען ארץ ישראל. לומר דבר תורה שם על ארץ ישראל או על מדינת ישראל, או כל דבר. הרב עובדיה יוסף שמאוד מחמיר ביציאה לחוץ לארץ. ועוד רבנים. אך בכל זאת אם יש לו היתר, שיהיו הדעת, המחשבות והרגשות על הארץ. סיפרנו פעם על הרב יצחק יוסף שהיה ביישן כשהיה צעיר, ולא לימד שיעורים. אביו, הרב עובדיה, לקח אותו איתו פעם אחת לשיעורים שהוזמן להעביר בחו'ל. מספר שהרב עובדיה כל הזמן למד תורה מתוך ספר. ופתאום במטוס הרים הרב עובדיה את עיניו מהספר ושאל אותו מה הוא עושה פה הלא אסור לצאת מהארץ, אז או שיקפוץ מהמטוס או שיתחייב להעביר שיעורים בחו'ל, וכך התחיל להעביר שיעורי תורה... כותב הבן-איש-חי שצריך להיזהר שמדבר יהודי על ארץ ישראל שלא יישמע שיש בה פגם או חיסרון, ולכן בברכות יעקב אל שדי נראה אלי בלוז, וירבו לרוב בקרב הארץ, והארץ נעמה. רבי אמי ואבי אסי היו מושיבים את התלמידים במקומות שונים כדי שיהיה נח לכולם ולא יאמרו שמזג האוויר הישראלי לא טוב. גם היום מוחנו וליבנו, החיים והזהות שלנו מתוך הארץ ומתוך ראיית ברכתה. הזהות האישית והלאומית - הכול מההשתקעות בארץ. מובטחים אנחנו שיאסוף הקב'ה את כל ישראל, אם צריך אפילו אחד אחד , ישנה כל מפת המציאות. ר' משה כלפון, רבה של ג'רבה, כתב לפני תשעים שנה, שהמצאת המטוס בעולם, דווקא כעת כי הגיע זמן הגאולה, כדי שיוכלו יהודים לעלות לארץ. הקב'ה מארגן בעולם מלחמות, כלכלות וכל מה שצריך כדי שיבינו שצריך לעלות לארץ. צריך להרבות בחיבת הארץ, בדיבור טוב עליה. בחבורה של לימוד מקבצים של הרב קוק לע'נ עמישר בן דוד הי''ד, למדנו אתמול פסקה בקובץ שישי סע' ע'א, כשנקלע הרב קוק לגלן: "הלב מתגעגע אחרי ההשגה של ארץ-ישראל, אחרי האמונה של ארץ-ישראל, אחרי הקדשה של ארץ-ישראל. איה לוקחים את השמחה של ארץ-ישראל, את השלוה הפנימית של ארץ-ישראל, את הדבקות של ארץ-ישראל, את האמת של ארץ-ישראל, את העז והאומץ של ארץ-ישראל, את הבטחון של ארץ-ישראל? חוסה ד', רחם נא, אל רחום וחנון, חמול נא וזכני נא לשוב אליך בתשובה שלמה, והשיבני נא אל ארץ חמדתך. זכני נא לראות בשמחת גוייך, להתהלל עם נחלתך. רחם, רחם, אב הרחמן, חוס נא, הושיעה נא, האל המושיע" כך נפרד יעקב מבניו בידיעה שחקוקה חיבת הארץ בליבם. נזכה שיושיב אותנו ה' בכל חלקי הארץ. הארץ מתגעגעת אלינו בכל חלקיה. "חַיֵּי נְשָׁמוֹת אֲוִיר אַרְצֵךְ" אומר רבי יהודה הלוי, ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב. צריך ליישב את כל הארץ. ובע'ה כך יהיה. שבת שלום ומבורך.

הרב קשתיאל לצום עשרה בטבת: הרמב'ם כותב שהעיקר בצומות הוא התשובה. האירועים שהובילו לצום עשירי בטבת: כישלון גדול בהקשבה לנביא. ירמיה הנביא אמר למלכים שמלכות ישראל התדרדרה, וכדי שתימשך צריך לקבל עול מלך בבל. המלכים והציבור לא הקשיבו לו. זרקו אותו לבור, קרעו מה שכתב. גם על יחזקאל צחקו. גם לצפניה וחולדה לא הקשיבו. מרדו במלך בבל. ועד לחורבן. כשמקשיבים למסרים הנבואייים - עסוקים בתיקון ובדרך הרוחנית. סתימת פה הנביא חונקת אותנו מאוויר. מרוח אפינו. זהו מצור. חנק. גם אויבנו כיום רוצים לחנוק אותנו ולעשות עלינו מצור. צבאי, כלכלי, מדיני. בכל הדורות וגם בימינו עלינו לחזור לדברי הנביאים. לפעמים יש הקשבה יתירה לדברי מומחים ופוליטיקאים. בלשון הרב קוק: עם ישראל עוברים לפעמים על איסורי חנק. התיקון הוא לקרוא בדברי הנביאים. להתחיות בדברי הנחמה. להתמלא מהרוח הנבואית. ללמוד מוסר מספר משלי. מסופר על אחד מגדולי האדמו'רים שאמר שעד שהולכים ללמוד ספרי מוסר צריך לקרוא מדברי הנביאים, שאין מוסר גדול מזה. התשובה שלנו היא שלא לחזור על דברי הבוזים את הנביאים. אנחנו נרבה בגודל של האמת הנבואית, שהיא עיקר ונצחית. הרצי'ה כתב בתש'ו בעקבות ה'שבת השחורה' שהבריטים נכנסו בכוחות גדולים לתל אביב, עשו שם מצור וחיללו בתי כנסת ותורה. והרצי'ה כתב להם: אתם הולכים נגד דברי הנביאים, ואינכם ג'נטלמנים ולא אנשי בייבל. במקום ההזדמנות לקדם את דברי הנביאים - ולא יישאר מכם כלום. (ע''כ) כל המדינות שינסו להפריע למהלך האלוקי - הכתובת ברורה... נלמד ונחיה את דברי הנביא ירמיה ויחזקאל. נתרומם ונקבל כוחות ועוצמה לאומית ואישית. עוד ישמע בהרי יהודה קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה. הדור הצעיר הזה שלחם ונלחם - הקים בתים. בשורות טובות ישועות ונחמות.

המבט המהפכני על עולם העבדות

.

*זאת חנוכה הרב קשתיאל* אנחנו קוראים את קורבנות הנשיאים. הרמב"ן מביא מדרש שאהרון חלשה דעתו שכל הנשיאים מביאים קורבנות והקב"ה אמר לו "שלך גדולה משלהם שאתה מטיב את הנרות" - והרמב"ן מחדש שפה רמז לו הקב"ה על בית חשמונאי. מה החידוש ? מה איכפת לך הנשיאים? מסביר ר' צדוק שהנשיאים הכל היה מיוזמה והתלהבות ולא מחובה שהקב"ה ציווה. והמדרש מאריך שלמרות שכל הקורבנות נראים שווים לכל נשיא היתה סיבה וכוונה אחרת שהביא את הקורבן למרות שבסוף כולם הביאו אותו דבר. רש"י אומר הכהנים עושים כפי שציוו ואין להם יוזמות ( לשני בני אהרון היתה יוזמה והקבה לא קיבל אותה) והנשיאים יש להם יוזמות ואהרון התקנא - ענה לו הקב"ה חכה תהיה חנוכת בית חשמונאי . וזה מפחיד שללא נבואה וציווי לחשמונאים יש יכולת ליוזמה . והשאלה היא מאיפה הכח ליוזמות בקודש? הם המציאו חג שמונה ימים נרות הלל , מאיפה המצאתם? הזכות של הכהנים זו מסירות הנפש וזה יוזמה בעצמה והם התנדבו את המדרגה הגבוהה של הנפש ומתוך המדרגה הזאת היתה להם יכולת לחדש. ואיפה לנו יש את המדרגה הזאת? היום בסיום הקריאה נוסיף את הפסוקים מפרשת בהעלותך "ויעש כן אהרון" - להגיד שלא שינה אהרון. מה הכוונה? אומר השפת אמת במשך 40 שנה כל יום אהרון היה מטיב את הנרות ולא שינה את השמחה ואת ההתלהבות וזה לא השתנה עם הזמן , וזו מסירות נפש התמדה ללא שחיקה עם אותה התלהבות כל יום כמו חדש . וברוך השם שכמו שכל יום הדלקנו את הנרות בשמחה ובהתלהבות אז ככה נמשיך את השנה ומתוך ההתלהבות הזאת נצליח לחדש ... רשי בזאת הברכה על שבט לוי " מחץ מתניים קמיו, ומשנאיו מן יקומון" - תמחוץ את האויבים שלו - החשמונאים , מעט אנשים עם מסירות נפש ימחצו את האויבים ואויבהם לא יוכלו לקום. חנוכה שמח