Advertise on podcast: שיעורי הרב אליעזר קשתיאל

הרב קשתיאל | פרשת נח תשפ״ז: אחריות על הדור מדוע המבול נקרא ״מי נח״, ומה מלמדת אותנו ההשוואה בין נח למשה רבנו על אחריותו של האדם כלפי דורו? בשיעור לפרשת נח עוסק הרב קשתיאל במשמעותה של אחריות אישית, רוחנית ולאומית, ובחובה שלא להסתפק בצדקות האישית אלא לדאוג לגורלו של הכלל. נח ומשה רבנו: שתי מדרגות של אחריות הזוהר שואל מדוע מכנה הנביא ישעיהו את המבול בשם ״מי נח״, אף שנח עצמו ניצל ממנו. התשובה היא שנח אמנם היה צדיק והציל את משפחתו, אך לא התפלל והפציר די למען בני דורו. כאשר הובטחה הצלתו האישית, הוא לא ביקש לשנות את גורלם של האחרים. מולו מציג הזוהר את משה רבנו, שלאחר חטא העגל סירב להצעת הקב״ה לכלות את ישראל ולהקים ממנו עם חדש. משה התפלל, ביקש רחמים ועמד לצד עמו גם בשעת חטאו. הזוהר מדגיש את הניגוד שבין ״ויחל נח איש האדמה״, המבטא ירידה למדרגת חולין, לבין ״ויחל משה את פני ה׳״, המבטא תפילה והתעלות רוחנית. מכאן עולה יסוד מרכזי: צדיקותו של אדם נבחנת לא רק ביכולתו לשמור על עצמו, אלא גם בנכונותו לשאת באחריות לדורו. ברית, חסד ושבועה: יסודות האהבה הנצחית בהמשך עוסק הרב בשלושת המושגים המופיעים בהפטרה ומבטאים את הקשר שבין הקב״ה לעם ישראל: ברית, חסד ושבועה. על פי הרב קוק, הברית מבטאת מחויבות מוחלטת ובלתי משתנה, ואילו החסד מבטא אהבה חופשית הנובעת מבחירה ומרצון. השבועה משלבת בין השניים: בחירה חופשית לקבל על עצמנו מחויבות מוחלטת לעתיד. כך מתגלה עומק אהבתו של הקב״ה לישראל: אהבה המבוססת על ברית נצחית, אך גם על בחירה מתחדשת. התפילות של משה רבנו חשפו את עומק הקשר הזה, שעליו מבטיח הנביא: ״כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, וחסדי מאיתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט״. השבת: מנוחת כנסת ישראל ולימוד זכות על הדור הרב קושר את הדברים לפיוט ״יום שבתון אין לשכוח״ של רבי יהודה הלוי, שבו נמשלה כנסת ישראל ליונה המוצאת מנוח בשבת. גם כאשר עם ישראל טועה, מתמודד עם קשיים או מתרחק מייעודו, הברית עם הקב״ה אינה מתבטלת. השבת מזמינה אותנו להתבונן בעם ישראל בעין טובה, ללמד עליו זכות, להתפלל לשלומו ולהיזכר בהבטחה האלוקית הנצחית. השיעור נחתם בסיפור מרגש על יהודי שהוחזק בשבי הווייטקונג, והקפיד לקיים את השבת גם בתנאי בדידות ורעב קשים. באמצעות ניקוי תאו, שמירת מזון לכבוד שבת וקבלת שבת בדמיונו לצד בני משפחתו, הצליח לשמור על תקווה, יציבות נפשית וחיבור לזהותו. המסר המרכזי: האחריות שלנו אינה מסתיימת בתיקון עצמנו. עלינו ללמוד ממשה רבנו להתפלל על דורנו, ללמד זכות על עם ישראל ולפעול מתוך אהבה ומחויבות לכלל. גם בתקופות קשות, הברית, החסד והשבועה של הקב״ה הם מקור הוודאות, התקווה והעוצמה של עם ישראל.

הרב קשתיאל לפרשת בראשית תשפ'ז: בשמחת תורה התחלנו לקרוא פרשת בראשית. ומנהג חלק מהקהילות שהציבור אומר יחד פסוקי ויכולו. מטרת כל הבריאה נשלמת בשבת. השבת קדושה. קדוש-יעוד. הבריאה נבראה בשביל השבת. סוף מעשה במחשבה תחילה. זה מעורר אותנו לשאלה של מה מטרת הבריאה. בשבת אין עשיה. שבת זה יום הכיסופים הגדול. י-ה אכסוף. כוספים לריבונו של עולם. תשוקה לה', לדבקות בקב'ה. שבת-לשוב. ואין השתוקקות בלי מרחק... מנוחת אהבה ונדבה. מנוחה בתנ'ך, מסביר הנצ'יב: יש להניח-להרפות. ויש להניח-לשים במקום. נעמי מברכת את כלותיה: שובנה ומצאנה מנוחה. המטרה של הכול: אהבת ה'. ריה'ל: תפילות שבת גבוהות יותר כי אין בקשות ורק אהבת ה' ודבקות. וזו מהות האדם-לעבדה, להוביל את כל העולם אל העיקר. בצלמו-חלק אלוה ממעל. שייך לעולם העליון. מדלי נפח. ונשמה זו כוספת ומתעגעגת אל מקורה. חטא עץ הדעת-רמב'ן: החטא הוא שמשתוקק אל דברים אחרים. בשביל מה האהבה בעולם נולדה. (אל תגיד שאתה אוהב חביתה...) אהבה היא דבר עליון ואצילי ומתאימה לשבת. שלמה המלך מביא אלף עולות וכותב שיר השירים מאהבה. אהבת ה' זו הכרעה והתמקדות של הרגשות. לדבר בה', במצוותיו, במידותיו. והשבת מזכירה לנו את ייעודנו. עשרת הדיברות מתחילות באנוכי ומסתיימות בלא תחמוד-שלא לאהוב דבר אחר מלבדו ית'. שבתות למנוחה. החזרת תכונת האהבה. בשבת מקדישים את האהבה רק אל ה'. אהגה בתורת אל. על כן אכבס בו ליבי כבורית, אתפללה אל אל עברית ושחרית... טהר ליבנו לעבדך באמת. רבי עקיבא: לא כדאי העולם כיום שניתנה בו שיר השירים. ככל שמתמקדים בשבת באהבת ה' משפיע לכל השבוע לאהבת הבריות. מתחילים מבראשית. הזדמנות לחדש נעוריו באהבת וקדושת השבת. שבת שלום.

.

.

הרב קשתיאל להושענא רבא התשפז - חביטת הערבה והצימאון לה' בעזרת השם בפיוטים המיוחדים של הושענא רבא, אחרי ההקפות, אנחנו מתחילים פיוטי גשם, לבקש על הגשמים. מבקשים: תדאג לשדות, ליבול ולברכה בכל מקום. מחר בשמיני עצרת יהיה רשמי "משיב הרוח ומוריד הגשם". לקחנו ארבעה מינים מאוד צמאים זקוקים לגשם, מביאים את הערבה שהיא צמאה מכולם, מתייבשת מהר. עמדת הצימאון, "צמאיך תושיע" היא המסקנה שאיתה אנחנו יוצאים לדרך לשנה הבאה לטובה. מה יציל אותנו בחיתום הדין? הצימאון לה'. מי שצמא, הקדוש ברוך הוא רואה שהוא צמא. הצימאון הוא תקווה להתקדמות, תשובה ותנועה רוחנית, וזה מה שמזכה אותנו ביום הדין. ככל שנבקש בצימאון גדול בהושענות, ככה תיטיב לנו החתימה, כמו שנאמר: "כמים קרים על נפש עייפה". אנחנו מבקשים מים, ברכת ה' עלינו. הצימאון צריך להיות אמיתי. אם לאדם ביטחון מופרז בדעותיו ובשיקול דעתו, משוכנע שהוא רואה את המציאות נכון, אז הוא לא צמא, מרגיש רוויה גדולה. צימאון אמיתי זה כשאנחנו מרגישים "ונפשי כעפר לכל תהיה", ואז "פתח ליבי בתורתך". אברהם אבינו אומר: "ואנוכי עפר ואפר". כמה אנחנו צמאים למחשבותיו של הקב"ה, זקוקים לדעת התורה! בלי התורה אנחנו פתאים גמורים, במצוקה גדולה. הצימאון והמצוקה הם עבודת ה' שלנו – כמה אנחנו זקוקים להנהגתו ותורתו. "הורני ה' דרכך", "אל תסתר פניך ממני", כל כך אנחנו צריכים אותך! בלעדיך אנחנו בחושך, לא יודעים כלום. זה עיקר מעלתם של ישראל, שאיננו חושבים שאנחנו יודעים, אלא זקוקים להדרכת ה'. לכן שמחת התורה כל כך גדולה – לפי עומק הצימאון ככה תהיה שמחת התורה. בלי התורה אנחנו מסתכלים רק על החיצוניות של העולם. כותב הרב קוק שהתורה היא עדות נאמנה שבאה ומספרת לנו מהי המציאות באמת. אדם שיודע דברים בלי תורה יודע בעצם יותר חושך, נמצא במצב פתי וחשוך יותר. רק פיקודי ה' הם הישרים ומשמחי לב. הירושלמי אומר שדוד המלך, כשהיו לו שאלות בתורה, היה הולך גם לנערים צעירים לשאול, רצה ללמוד מכל אדם ולא עניין אותו שום כבוד. העיקר הוא כבוד התורה, וצריך לשים את כל כבודנו בצד. החשיבות העצמית מפריעה לנו לשמוע את דבר ה'. לכן דוד סילק את הכבוד שלו ורקד לפני התורה. מול ארון הקודש אנחנו נהיה ערבות – חבוטות, יבשות, צמאות. בזכות זה תהיה התורה עריבה בפינו: "ערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו". הכבוד הוא המכשול הכי גדול בפני קבלת התורה, ואנחנו צריכים לנקות הכל – שלא תהיה קנאה, תאווה וכבוד, אלא רק צימאון לדבר ה'. בעזרת השם יתקיים בנו: "הנה ימים באים נאום ה' והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'". אומר הרמב"ם שכולם ילכו בכל מקום צמאים לדעת את ה'. הצימאון הגדול הזה יבריא את כולנו. אצל החסידים שומרים את שאריות הערבה בבית לשמירה – שומרים על הצימאון, שנישאר צמאים כל השנה. זה מה שיגן עלינו מכל מאורעות קשים. חג שמח, בשורות טובות ושמחות לכל ישראל.

*הרב קשתיאל לחג סוכות ולקראת בחירות:* רמח'ל במסל'ש מביא המדרש על ארבעת המינים שהלולב מבטא את העובדה שיש מדרגות בעם ישראל. ואוגדים כולם יחד. יבואו אלה ויכפרו על אלה. לא הכול מחזיקים ביחד. יש הבדלה בין אתרוג לשאר. פעם אחת מביא המדרש במידת הפרישות. רוב הציבור מקיים תורה ומצוות, ורק יחידים בסדרי פרישות. מחמירים חומרות. למשל מתרחקים מחיים חברתיים כדי לא להיכשל. אי אפשר לאומה כולה שתהיה במדרגה אחת. היחידים מזכים את כל ההמון. כמו שמצאנו בארבעת המינים באתרוג. עוד מקום שמזכיר במסל'ש את עניין ארבעת המינים במידת החסידות. החסיד עושה הידורים במצוות עשה ומדקדק. ובעיקר בכוונות גדולות לעשות נחת רוח לה' וכדו'. ''החסיד מכוון במעשיו לטובת הדור...כמו שאמרו חז'ל בארבעת המינים" דווקא בחג שמתאגדים בו יחד רואים שכולם נצרכים, אך לא כולם שווים. יש מדרגות. ומבדילים. אך יש אתרוג שתפקידו להתעלות ולהשפיע ולרומם את כל הכלל. בפוליטיקה העולמית היתה הנהגת האומה בעבר ע'י האליטות. רוב הציבור היה בור ועם הארץ, לא ידעו קרוא וכתוב. קומץ החכמים הנהיגו. במאתיים שנה האחרונות בחלקים גדולים בעולם הפך הציבור משכיל. ופערים בין השכבות הולכים ומצטמצמים. והציבור עם מידע ויכול לומר את דברו. יש לו דעה וביקורת. וכך הגיעה הדמוקרטיה. העם אומר את דברו. אחד מרגעי השיא הוא הבחירות. 'חגיגת הדמוקרטיה'. מה חוגגים? שההשפעה של הפרופ' או השר הכי חשוב ונער בן 18 שווה. שוויון. יש בזה דבר יפה שהעם לא טיפש, ויוצר תחושת אחריות. אבל יש בזה נקודת תורפה שבעצם רוב העם בחיים ובעולם השיקולים לא במקום גבוה. מידע זה לא הכול. בכלל בחיים בשביל לבחור לא מספיק ידע והשכלה במאגרים המידע. אלא מה עיקר ומה טפל, מה המטרה, מה מוסרי, מה מקרב אותנו לקב'ה. יכול להיות שהציבור גם יבחר הנהגה, אבל בוחר לפי עצמו ורמתו. הרב קשתיאל סיפר על בן דוד שטייל בדרום אמריקה ואמר ששם כולם משוגעים כי אחרי ליל מסיבות וריקודים נבחר ראש העיר למחרת ובחרו באחד הידוע כרקדן גדול... הרב קוק באורות הקודש אומר שהדמוקרטיה היתה צריכה לאזן את עצמה שיתאגדו הציבור סביב בעלי הנשמות הגדולות לזכור מה האידיאל ומה המטרה. בלי חיבור כזה החיים יכולים להתדרדר... הציבור יאמר את דברו, אך יכול להיות דברים חשוכים לפי מצבו... ייאוש, קלון... בישראל תמיד נשמר גם קשר בין המלך הסנהדרין ולנביא. לכן דווקא כשכולם יחד צריך שים לב למדרגות, והאומה צריכה לזכור הפרושים והחסידים שהם רואים דברים אחרים, וצריך לקבל מהם השראה ולהזדכך על ידם. ללמוד מהם צורות חשיבה, סדרי עדיפויות. הצדיק מגן על דורו. הרב ישראלי לא ידע מה זה לבזבז דקה בחיים. חי בסדר גודל אחר. בחול המועד סוכות כשבאו לבקר אותו היה מתעניין בתלמידים שבאו לבקרו, שואל בשלומם, אבל גם מציץ בשעון, ונפרד מהתלמידים כעבור כמה דקות וחוזר ללימודו! ומעיד הרב קוק על עצמו איני יכול לזוז מהדבקות האלוקית" גם אתרוגים יש כל מיני סוגים, וחשוב שירוממו את העם... שנזכה שצדיקי עולם שחיים בצדיקות ישפיעו על כולם. חג שמח!

.

הרב קשתיאל לחג סוכות תשפ'ז: חובה על הגברים הערב לאכול לחם בסוכה ולכוון לשם מצוות סוכה ולשם הזיכרון למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי... זכר לענני כבוד. ולדעת ריש לקיש זה המקור לכך שהסכך גדולו מן הארץ כמו אד יעלה מן הארץ שהם העננים. העננים הגנו עלינו חומרית ורוחנית. מי שעשה חטאים - העננים הוציאו אותו החוצה. הענן בא להסתיר - מלמד אותנו הקב'ה כלל חשוב: אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין. גם בדברים גשמיים: בשביל לשמור על דבר צריך להצניע אותו. דברי תורה אין נשמרים אלא איפה שיש צניעות. נמשלו ליין וחלב ומים שאינם מתקיימים אלא במקום צנוע, פחות. אבל אם יהיה ניסיון להבלטה, ניראות, לא יתקיימו. (תענית ז). כשאנחנו יושבים בסוכה אנחנו מחזקים את תכונת ההצנעה. השגנו הישגים גדולים בעשי'ת - ועכשיו להצניע. יוהכ'פ זכינו ללוחות שניים. ראשונים נשברו כי האירוע היה פומבי מדי. בלוחות שניים - וסכותי כפי עליך ולא קולות וברקים. גם ביוהכ'פ היה לפני ולפנים. ארבעת המינים - לולב שנפתח פסול. צריך להיות צמוד שהעלים מכסים אחד את השני, וגם בהדס. ענף עץ עבות. זכר לתכונות עם ישראל. ר' יהושע בן חנניה ככל שיש יותר הצנעה התורה מתקיימת. העננים גם מסתירים במובן שה' משרה שכינה ויש דברים שמעדיף לא לראות. כשמסתכלים יותר מדי - עלול לפגום. הענן סמל לכפרה. וירד אליו בענן. והתגלו מידות הרחמים. כי בענן אראה על הכפורת. ובא ללמד שבשביל להרבות אחווה שלום ורעות, כדי לפרוס סוכת שלום על כל ישראל, לא מבליטים כל דבר. בית מנוגע קצת חשוך - לא פותחים חלונות. לא תמיד לעורר מהומות. תכונת הצניעות מלמדת להתמקד במה שמוצנע מן העין - הנשמה. היא החשובה והעיקרית. נשמה טהורה של כל יהודי. קדושה שבכל אחד ואחד. וכך נפרסת סוכת שלום. ש': ובדיקת חמץ? ת': אצלך תנקה כל גאווה! כל הקישוט של הסוכה - מבפנים. מבחוץ - שוות ופשוטות. גם לעשירים וגם לעניים. וכן באמת בקדושת כל יהודי. אנחנו זוכים לקדושה מיוחדת של עם ישראל, ואומות העולם מקנאים בנו. ולכן נלחמים בנו (הרמב'ם). רק לנו שמחת החג. או שנלחמים או שמשקרים או שמנסים לקלקל לנו. אבל כל כלי יוצר עלייך לא יצלח. הסוכה היא ההגנה הטובה ביותר. ההצנעה. מגינה מיצר הרע ורוחות רעות. ככל שנחייה כל השנה את תכונת הסוכה - נזכה לברכה שנותן הקב'ה לנו. בחר בנו 'שאתם המעט מכל העמים'. כך בחר ה' תמיד מנהיגים ונביאים צנועים. אנחנו אחוזים טרדה ומתפללים לרפואה שלמה לנריה דב בן חנה (לייטר). צריך להתפלל ולהקדיש ברכות לרפואתו. כשמברכים בכוונה, לימד דוד המלך, שזה מרפא. שיהיו למשפחה בשורות טובות יחד עם כל עם ישראל. חג שמח!

.

.

.

הרב קשתיאל לערב ראש השנה התשפז - השופר המהפך שבלב אנחנו זוכים בראש השנה לתיאור מאוד עוצמתי של מעמד הר סיני. אתה נגלית בענן כבודך על הר סיני, מהשמיים השמעתם קולך, קולות וברקים. מופע מאוד מאוד מרשים יש בתפילה ואנחנו בעיקר מדברים על מעמד הר סיני. כל השופרות מתמקדים במעמד הר סיני, למרות שאנחנו לא בחג מתן תורה עכשיו. חג מתן תורה יהיה רק בשבועות. נשאלת השאלה מדוע צריך את התיאור הזה עכשיו. למה היה צריך קול שופר במעמד הר סיני? הרי אם באים לתת תורה תיתן את עשרת הדיברות, למה נחוץ קול שופר חזק מאוד? אנו רואים בתנ"ך במקומות רבים שמטרת השופר היא לגרום לאנשים לצאת מהמקום שהם נמצאים בו ולהיאסף ביחד. אהוד בן גרא, אחרי שהוא הורג את עגלון מלך מואב, בורח להר אפרים ותוקע בשופר לאסוף את כל שבט אפרים. כולם באים, למרות שלכל אחד בוודאי היו את העניינים הפרטיים שלו. אותו דבר קורה אצל גדעון, ורוח השם לבשה את גדעון והוא תוקע בשופר לשבט מנשה וכל השבט נאסף אחריו. גם בספר יואל נאמר: תיקעו שופר בציון, האספו, תאספו את הזקנים ואת הצעירים, יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה. כשיש תקיעת שופר כולם עוזבים את העניינים שלהם, עוזבים הכל ונאספים. ביום ההוא ייתקע בשופר גדול ובאו העובדים והנידחים להשתחוות להשם בהר הקודש. תקיעת השופר מטרתה לגרום לאדם לעזוב את המקום שהוא נמצא בו. אדם צריך לצאת מהבית שלו, מהמקום שהוא רגיל להיות בו, מאזור הנוחות שלו ומהשגרה. צריך לעזוב את הקרקע הבטוחה והיציבה, לעזוב ולעקור. המהר"ל מסביר שהאיסוף הזה הוא יציאה לחירות, כי האדם תמיד נמצא במקום הנוח לו, והמקום הנוח הזה הוא לעיתים ככלא. כשאדם מסתגר הוא רגיל להיות במקום שנוח לו שם. בשנת היובל השופר מוציא את העבדים. הם צריכים לצאת מהמסגר הנפשי שלהם. השופר הוא קריאה אדירה לצאת החוצה ולעזוב את המקום הקבוע מיד. עכשיו, בעונה הזאת בסתיו, יחרשו את השדות ויזרעו את התבואה כי עוד רגע ירד הגשם. לפני היורה חורשים וזורעים. אם יזרעו ולא יחרשו, לא יצמח שום דבר ובקיץ לא יהיה מה לקצור. הכל תלוי בחריש, והחריש הוא טלטלה. יש כאן קרקע בטוחה שנוח לעמוד עליה והתרגלנו אליה, אך צריך לבוא ולהרוס את הקרקע, לפצוע אותה, לשבור אותה ולעשות בה תלמים ורגבים. שדה חרושה היא מקום שלא נוח ללכת בו, אבל עכשיו צריך לצאת ולהפוך אותה. השופר הוא פעולת חרישה. צריך לשבור שברים, תרועה, לפורר את הקרקע ולשדד את האדמה. רק אם נהפוך את האדמה יהיה אפשר לזרוע זרעים, ורק אז בחג הקציר נוכל לקצור תבואה. מתן תורה הוא בשבועות, אבל השופר הוא עכשיו. אם לא יהיה שופר היום לא יהיה מה לקצור בחג השבועות. אנו מזכירים היום את מתן תורה ואומרים שהוא יפתח ליבנו בתורתו ולא ניגע לריק. אם השם יבוא לתת תורה ולא יהיה שופר, אנשים יישארו בבית והתורה תתאים את עצמה לאזור הנוחות שלהם. צריך לצאת, לעזוב, לשבור ולנפץ את הכל ולהיאסף. כשיש חריש עמוק התורה תיקלט בלבבות ובחג הביכורים נוכל לשמוח ולהביא קציר להשם. הקריאה של השופר מטלטלת אותנו וגורמת לחריש פנימי, ועדיף שהשופר יטלטל אותנו מאשר טלטלות אחרות. רש"י על ספר יואל אומר: קרעו לבבכם ולא בגדכם. הקדוש ברוך הוא מעדיף שנקרע את הלב כדי שלא נצטרך לקרוע את הבגדים. אני רוצה שהטלטלה של השופר תפתח לכם את הלב ותעשה בו קרע פנימי במקום קרע של אבלות. השופר פותח את ליבנו לאהבתו ויראתו של השם ולעשות רצונו בלבב שלם. בזה לא נצטרך קרעים בבגדים, אלא רק ברית מילה בלב. השנה עצמה יש לנו ברית מילה יחד עם השופר. מובא במשנה ברורה סיפור על מוהל שתקע בשופר כשדם הברית בפיו כדי לחבר את דם הברית עם התקיעה. תקיעת השופר היא ברית מילה ללב, להסיר את הערלה ולעשות חריש עמוק. בזכות פסוקי השופרות והתקיעות, החריש המתוק והמשמח הזה יביא רק ברכה לישראל ושנה מלאה בשמחות, ישועות ונחמות. שנזכה כולנו לאור חדש על ציון תאיר. שנה טובה.

.

הרב קשתיאל לפ' ניצבים וילך התשפו - הבחירה החופשית והסבלנות משה אומר בפרק ל' פסוק ט"ו: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע". יש לך בחירה חופשית, אתה יכול לעשות טוב ויכול לעשות רע. הוא חוזר שוב בפסוק י"ט: "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים". משה רבנו ביומו האחרון עלי אדמות מדגיש לבני ישראל שיש להם בחירה האם ללכת לחיים, לטוב או לרע. התורה כולה מתקבלת תמיד בבחירה חופשית. מצאנו אותו דבר גם בספר יהושע, שביומו האחרון אסף את כל עם ישראל ואמר להם שיש להם בחירה חופשית לעבוד את השם או לא. חשוב מאוד לגדולי ישראל שכל קבלת התורה ולימודה יהיו בבחירה חופשית. הבחירה החופשית היא המפתח לכל איך שאנחנו חיים את העולם. אנו אומרים מדי בוקר: "המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית". לקדוש ברוך הוא יש בחירה חופשית בכל יום והוא בוחר להאיר. כל היכולת שלנו ללמוד את מידותיו, כגון "אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד", נובעת מהאמונה בבחירה חופשית; אחרת, זה היה רק טבע וחוק חומרי. כשאנחנו מתקדמים לקראת שנה חדשה, אנחנו רוצים להדגיש מאוד את הבחירה של הקדוש ברוך הוא. השם הוא חופשי, וכל מידות הרחמים המלוות אותנו באלול וביום הכיפורים הן בחירה חופשית שלו. "לדבקה בו" פירושו להידבק במידותיו. כפי שהשם פועל בבחירה חופשית, כך גם לך יש בחירה להידבק בו. אברהם אבינו קיבל פקודה להעלות את יצחק להר המוריה. המלאך אמר לו: "ידעתי כי ירא אלוהים אתה". אברהם לא היה רק צייתן הממלא פקודות כחלק ממנגנון, אלא הוא יזם ובחר לחפש איל להעלות לעולה תחת בנו. הבחירה החופשית היא המקום בו נמצאים כל תקוותינו, זהותנו וערכינו. בזכות האיל שנאחז בסבך בקרניו, הוכיח אברהם שהכל נעשה בבחירה חופשית. אנו ניקח בראש השנה את שופר האיל ונגיד שהכל בחירה חופשית. מצד ההלכה מספיק לשמוע 30 קולות, אך בבחירה חופשית אנו רוצים להמליך את הקדוש ברוך הוא עוד קצת ומוסיפים עד למאה קולות כדי להביע את אהבתנו אליו. רבי נתן מברסלב אומר ב"ליקוטי הלכות" שאחת הבחירות החופשיות הכי גדולות שיש לאדם היא סבלנות. יש בחירה של עשייה ויוזמה, אך יש בחירה חזקה מאוד להתאזר בסבלנות כשאדם רואה תהליכים ושום דבר לא זז. זה אחד הניסיונות הקשים ביותר של בני אדם. כל השופרות כשרים חוץ משל פרה, המזכיר את חטא העגל שנבע מחוסר סבלנות ובכך אבדה הבחירה החופשית. התורה החמירה בריבית כי למלווה אין סבלנות והוא דורש תשלום מיידי. לקדוש ברוך הוא יש סבלנות רבה, "ארך אפיים", והוא נותן לנו הזדמנויות לשוב. בחירת הסבלנות היא מהחשובות ביותר: סבלנות לעצמנו, לתהליכים, לחברה ולגאולה. אברהם ושרה חיכו בסבלנות עד שנולד יצחק, ומשה רבנו החזיק את עם ישראל 40 שנה במדבר בסבלנות. ככל שאדם מגלה יותר סבלנות, מתגלה בו עוצמה גדולה יותר של בחירה חופשית. הקדוש ברוך הוא שם "פקקים" ומכשולים בעולם בכוונה כדי שנתמלא במידת "ארך אפיים". ישעיהו מסיים את ההפטרה בהזכרת "חסדי השם" ו"תהילות השם" על כל אשר גמלנו בסבלנותו. בראש השנה מזכירים את יוסף שיצא לחירות: "הסירותי מסבל שכמו". יוסף היה 12 שנה בכלא המצרי בעבודת פרך, אזיקים בידיו, ושמר על אמונתו וסבלנותו. הוא סמל לדבקות בהשם ולסבלנות בלתי נתפסת כלפי אחיו והתהליכים שהיו צריכים לעבור. אלו דברים של רבי נתן על חשיבותה של מידת הסבלנות כשיא של בחירה חופשית ומי מלמד אותנו זה? משה רבנו. בשורות טובות ושבת שלום

.