Advertise on podcast: Design Club | דיזיין קלאב

רועי יוסף, ארט דירקטור במחלקת המרקום של AudioCodes, משתף איך השימוש בקלוד שינה לו לגמרי את תהליך העבודה - ממעצב שעובד בעיקר עם פוטושופ, אילוסטרייטור ואינדיזיין למעצב היברידי שמתכנן, מעמד ובונה עם קלוד ומשתמש בכלי אדובי בעיקר לפינישים. דיברנו על הזנת הדיזיין סיסטם ופרויקטים מוצלחים לקלוד כדי ללמד אותו את השפה הגרפית של המותג, על שימוש בשפה מקצועית של עיצוב כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר ואיך תהליכים כמו עימוד מסמך של 8-9 עמודים, שפעם היו יכולים לקחת שבועיים, מתקצרים היום משמעותית. כמעצב יחיד שנותן שירות לחברה של כ-1,000 עובדים ברחבי העולם, הוא מצא את עצמו מוצף בבקשות קטנות ורפטטיביות - לשנות צבע לאייקון, לחתוך תמונה, להוציא לוגו עם רקע שקוף או להתאים אסט לפורמט אחר. אז במקום להמשיך לעשות אותן, הוא בנה עם קלוד וקלוד קוד את Live Brandbook - מערכת פרודקשן פנימית שמאפשרת לעובדים לייצר בעצמם 80%-90% מהאסטים שהם צריכים, בתוך החוקים של המותג, ולהשאיר לרועי רק את הביקורת והפינישים. המערכת כוללת Brand Hub עם כל נכסי המותג וכ-10-12 מחוללים שונים, כולל כלי שעובד עם מאגר של 3,000 אייקונים ומאפשר לשנות צבע, עובי וסגנון בלי לצאת מחוקי הדיזיין סיסטם. ויש גם Social Studio שמאפשר לעובדים לייצר אסטים לסושיאל ועושה ולידציה אוטומטית לניגודיות, ריווחים, טקסטים ואיכות התמונות. אם העיצוב לא עומד בחוקים - פשוט אי אפשר להוריד אותו דיברנו גם על הדרך לבנות כלי כזה נכון - להתחיל קודם כל מהבעיה ולא מהקוד, להבין איך משתמש שהוא לא מעצב אמור לעבוד, לאסוף את חומרי המותג הכי טובים ולהתקדם כלי אחד בכל פעם במקום לנסות לבנות מפלצת ביום הראשון. והשלב הבא כבר יוצא מגבולות המרקום, עם כלים ל-HR ול-Sales שממשיכים את אותו רעיון. זה יוזקייס מעולה לאיך התפקיד שלנו יכול להשתנות עם AI. לא רק להשתמש בקלוד כדי לעשות את אותה עבודה קצת יותר מהר, אלא לזהות את העבודה הרפטטיבית, לבנות מערכת שעושה לה סקייל ולפנות לעצמנו זמן לדברים שבהם באמת צריך מעצב.

איך הופכים דיזיין סיסטם למערכת אג׳נטית בתוך ארגון עם מגבלות אבטחה קשוחות? 🤓 בפרק החדש של הדיזיין קלאב נטלי לייבל, Design System Lead ב-Palo Alto Networks, משתפת בתהליך המעבר מדיזיין סיסטם שמשרת יותר מ-10 מוצרים ו-40 מעצבים, מספריית קומפוננטות סטטית ל-Agentic Design System. התחלנו מהצעדים הראשונים עם AI - ריכוז החלטות, בנצ׳מרקים והגדרות קומפוננטות בפרויקט סגור ב-ChatGPT, ובניית Content Gem ב-Gemini שמרכז את חוקי התוכן של המערכת. משם עברנו לשימוש ב-Figma Make וב-Structured Prompts עם חוקים ברורים של עשה ואל תעשה, טיפוגרפיה, מבנה שכבות וטמפלטים שמדמים את הפאטרנים האמיתיים של המוצר. במקביל, בניית Kit של קומפוננטות ב-React בתוך ספרייה סגורה. אבל החלק המעניין באמת מתחיל כשהידע הזה הופך למערכת שאפשר לעבוד איתה. בניית סוכני DesignOps עם תפקידים שונים כמו Architect, Gatekeeper ו-Copywriter, וחיבור כל הידע ל-Unity Core Brain - ריפו חי שמרכז את חוקי הדיזיין, הסטנדרטים והרג׳יסטרי לצד הקוד. אפילו פיגמה נכנסת ללופ דרך פלאגין שמזהה קומפוננטות ומייצא קבצי Markdown שה-LLM יכול לקרוא וקבצי JSON שמשמשים לדוקומנטציה אוטומטית. וכל זה בתוך חברת סייבר שבה אי אפשר פשוט לחבר את קלוד או סטוריבוק לתשתיות הפנימיות ולתת להם לרוץ דיברנו גם על האימפקט על העבודה של המעצבים - יצירת פרוטוטייפים עובדים הרבה יותר מהר, הורדת החיכוך מול פרודקט ופיתוח ושחרור של המעצבים מחלק גדול מהעבודה הסיזיפית. המעצב לא יוצא מהתמונה אלא הופך יותר ל-Operator שמגדיר את החוקים, נותן כיוון ומפעיל את ה-AI. ויש גם מלא תכלס למי שרוצה להתחיל - הוצאת הידע מהראש ומהפיגמה לקבצי Markdown, התחלה ב-POC קטן עם טוקנים וכמה קומפוננטות והגדרת היררכיית חוקים כדי שהמערכת תדע מה גובר על מה. ומה שאני לוקח מהפרק הזה - הכלים עוד ישתנו מיליון פעם. הדבר החשוב הוא איך אנחנו מארגנים את הידע, החוקים והמתודולוגיה שמאחוריהם.

אם לפני כמה שנים דיברנו על הטריו של פרודקט, דיזיין ופיתוח, היום השאלה היא כבר אחרת. כשכולם עובדים עם הבינה, האם בן אדם אחד יכול לעשות הכל? בפרק החדש עם נדב אבידן דיברנו על הגבולות שמתחילים להיטשטש בין התפקידים ולמה לדעתנו דווקא עכשיו המומחיות הופכת לחשובה יותר, לא פחות. AI מרחיב את היכולות שלנו, אבל הוא עדיין לא מחליף שיקול דעת, ניסיון והיכולת לראות ניואנסים שכל דיסציפלינה מביאה לשולחן. גיט הופך להיות לא רק ככלי למפתחים, אלא כמרכז הקולבורציה של כל הצוות. במקום להעביר PRD, מסמכים, פידבקים והנד-אוף בין אנשים, הכל חי במקום אחד - עם כל מקורות המידע, ה-Decision Log, מחקר המשתמשים, ההחלטות והשינויים לאורך הדרך. כל אחד מהטריו עובד על אותו קונטקסט עם האייג׳נטים שלו, והפוקוס עובר מ"למי מעבירים את זה עכשיו" ל"איך מקבלים החלטות טובות יותר".

בזמן שכולם מדברים על פרומפטים, Agents, MCP ויצירת מוצרים בלחיצת כפתור, פיי ברק ואני דווקא הלכנו אחורה צעד אחד. דיברנו על משהו שנשמע כמעט מיושן ב-2026: דף ועט. על למה דווקא היום, כשהכל נהיה מהיר ואוטומטי, חשוב לא לאבד את היכולת לחשוב לפני שמתחילים לבנות. פיי שיתפה איך גם היום, בתור Product Lead ב-AT&T, כל פרויקט מתחיל אצלה בשרבוטים, סקיצות וחשיבה ידנית. רק אחרי שיש כיוון ברור, היא מכניסה את הכלים לתמונה. לא כי היא נגד AI. בדיוק להפך. כי היא רוצה להשתמש בו כמכפיל כוח - לא כמי שמקבל את ההחלטות במקומה. לינק להצטרפות לקבוצת הווטסאפ השקטה של הדיזיין קלאב שלא תפספסו עדכונים ואירועים: ⁠⁠https://chat.whatsapp.com/LwihGWnYnjt7YpywOXnaUh?mode=wwt⁠⁠ עוד תכנים מקצועיים בנושא אפשר למצוא באתר שלנו: ⁠⁠www.DesignClub.co.il

בכנס Design AI ראיינתי את המרצים והמרצות מיד אחרי שירדו מהבמה לזקק את התובנות מכל הרצאה. הוורקפלואים, הכלים, הניסויים, הדברים שעבדו וגם הדברים שפחות. הכלים משתנים בקצב מסחרר. רוב ההרצאות אפילו השתנו לגמרי בחודשיים שבין החזרות לכנס עצמו. אבל המיינדסט נשאר. היכולת להבין בעיה, לזהות תובנה, לבנות תהליך עבודה נכון, לחבר בין דיסציפלינות שונות ולהוביל רעיון עד שהוא פוגש משתמשים אמיתיים. למי שרוצה לקפוץ ישר להרצאה ספציפית - הנה הטיימליין המלא 👇 00:00 | מבוא עם שגיא שרייבראיך יוצרים בידול בעולם שבו כולם קיבלו יכולות על בעזרת שימוש בכלי AI? מקצועיות היא רק אחת מארבע חפיסות הקלפים. לצד היכולת המקצועית, גם תוכן, נטוורקינג ומכירה הופכים לחלק בלתי נפרד מהמשחק. 09:19 | דניאל בוארוןהיזם והמארגן של הכנס דיבר על טשטוש הגבולות בין עיצוב, מוצר ופיתוח ועל המעבר ל-Builder Mindset. לא לרדוף אחרי כל כלי חדש, אלא לבנות דרך עבודה שמאפשרת לקחת רעיון עד לפרודקשן. 13:15 | עומרי הרמןהדגים את Spring והציג גישה שבה מעצבים עובדים על המוצר עצמו ולא רק על ייצוג שלו בפיגמה. פחות סימולציה של המוצר ויותר חיבור לפרודקשן בעזרת כלי ידידותי יותר מהטרמינל. 23:42 | רון ברנובהראה איך Figma Weave מאפשר לבנות Workflow יצירתי שחוזר על עצמו. בעולם של אינסוף מודלים וכלים, היכולת לנהל תהליך חשובה לא פחות מהיכולת לייצר. 33:47 | שלי אור גיסרהזכירה שכשכולם יכולים לייצר, היכולת לייצר כבר לא מספיקה. הזהות, ה-DNA והטעם האישי הם מה שמבדיל בין מוצר גנרי למוצר שאפשר לזהות למי הוא שייך. 44:49 | ענבל ברקוביץהציגה עולם של Generative UI שבו המשתמש מפסיק ללמוד את המערכת והמערכת מתחילה ללמוד את המשתמש. הממשק כבר לא קבוע מראש - הוא נבנה בזמן אמת בהתאם לצרכי המשתמשים. 54:24 | שירה וינברג הראלשיתפה גישה שבה AI הופך ממנוע ליצירת תוכן למנטור אישי ומקצועי באירגונים. לא רק לכתוב, לסכם ולנתח, אלא גם להתייעץ, להתכונן לשיחות מורכבות, לבצע סימולציות ולקבל נקודות מבט נוספות לפני קבלת החלטות. 1:03:36 | ד"ר יעקב גרינשפןהזכיר ששום דבר לא השתנה. הטכנולוגיה מתקדמת מהר, אבל בני האדם עדיין פועלים דרך אותם מנגנונים של אמון, ציפיות ורגשות. בלי אמון, שום מוצר לא יחזיק לאורך זמן. 1:13:39 | עידו זייפמן וקרן שגבדיברו על מה שקורה כשעוברים מסביבת סטארטאפ לסקייל אמיתי. הבעיה כבר לא לייצר מהר יותר אלא לשמר את ההחלטות, הידע וההיגיון שהובילו למה שנבנה. 1:26:54 | טל זגורידיבר על סטוריטלינג כמקצוע ליבה. אם AI חוסך לנו זמן, אין סיבה שנמשיך להסביר רעיונות דרך מסמכים ומצגות אינסופיות כשאפשר להעביר את אותו המסר בסרטון קצר ומדויק. 1:36:06 | שחר קגןהציג גישה שבה המוצר לא רק עונה על שאלות אלא חושף תובנות שהמשתמש בכלל לא ידע לחפש. לא עוד דשבורד, אלא מנגנון דיסקברי. 1:46:01 | גל דולבסגרה את הכנס עם תזכורת חשובה. הקראפט לא נעלם - הוא משתנה. השאלה היא לא איך שומרים על העבודה כמו שהייתה, אלא איך שומרים על היצירתיות, הסקרנות והברק בעיניים בתוך כל השינוי הזה. אספתי את הרגעים, המשפטים והרעיונות שהכי נשארו איתי לשיחת פודקאסט אחת. מקווה שתהנו!

אביבית בלומשטיין משתפת איך המעצב המודרני הופך לבילדר אמיתי שבונה מוצרים מקצה לקצה. היא מסבירה שהגבולות בין עיצוב לפיתוח הולכים ומטשטשים, מה שמעניק למעצבים מעין "סופר-פאוור" המאפשר להם להגשים את החזון העיצובי שלהם במדויק וללא תלות במפתחים גם עבור יצירת פורטפוליו או אתרים תדמיתיים. אביבית בנתה את אתר הפורטפוליו החלומי שלה ביומיים בלבד ישירות בתוך קלוד, מבלי לעבור בכלל דרך פיגמה, על ידי שימוש בסוכנים חכמים שסרקו את האתר הקודם שלה והמירו אותו לקוד חי עם התאמות אישיות של צבעים ופונטים. תהליך העבודה שאביבית מתארת מבוסס על מתן קונטקסט לקלוד דרך קבצי Markdown, המגדירים את האפיון והדרישות הטכניות של הפרויקט. היא מבחינה בין ה"סוכן" (Agent) שמתפקד כ"מוח" המנהל את הידע של הפרויקט, לבין ה"מיומנות" (Skill) שמעניקה לתוצרים את הטון והאישיות הייחודיים של המעצבת. אחרי שהאתר נבנה ונבדק בסביבה לוקלית במחשב, שם אפשר לדייק כל אנימציה ומיקרו-אינטראקציה, הוא עולה לענן דרך GitHub ומחובר לפלטפורמת Vercel לצורך חיבור ועליה לאוויר עם דומיין אישי. השימוש בקלוד דסקטופ מאפשר לנהל את קבצי הפרויקט ישירות בתיקיות המחשב, מה שהופך את התהליך לסופר יעיל ומסודר. מבחינת עלויות ויעילות, מדובר במהפכה של ממש עבור מעצבים עצמאיים או כאלו שבונים תיק עבודות. במקום להשקיע עשרות אלפי שקלים בעבודה מול מפתחים ובסבבי איטרציות אינסופיים, אפשר להגיע לתוצאה מקצועית בעלות של כ-120 דולר. אביבית מציינת שברגע שהאתר באוויר, לא חייבים להמשיך לשלם על המנויים היקרים אלא אם רוצים לבצע עדכונים נוספים. המסר המרכזי של הפרק הוא לעודד מעצבים לצאת מאזור הנוחות ולהתגבר על החשש מהעולם הטכני או מהטרמינל, השליטה המוחלטת בתוצר הסופי והיכולת לבנות את "אתר החלומות" לבד זה תגמול ששווה את המאמץ. שווה להכנס לאתר של הפורטפוליו לאבז ולהתעדכן על וובינרים וסדנאות: https://portfoliolab.studio/

כשקלוד נכנס לפרודקט – מי מנהל את מי? אחרי שיחה קצרה עם חנה ריז , מהר מאוד הבנתי שאנחנו כבר לא מדברים על “ניהול מוצר” כמו שהכרנו. זה הרגיש יותר כמו צפייה מאחורי הקלעים של דור חדש. כזה שלא רק מאפיין ומכוון, אלא פשוט בונה. חנה סיפרה איך בעזרת כלים כמו קלוד היא זזה במהירות בין רעיון, סקיצה ופרוטוטייפ עובד, בלי לחכות ששרשרת שלמה של אנשים תתיישר. פתאום PRD הוא לא מסמך - הוא משהו שאפשר לראות, לגעת בו, להתווכח עליו בזמן אמת. וזה משנה את כל הדינמיקה בצוות. אבל אולי החלק הכי מעניין בשיחה היה דווקא הגישה: לא “לתת לקלוד לעבוד במקומך”, אלא לעבוד איתו נכון. צעד־אחר־צעד, עם שליטה, סקרנות, וביקורת. חנה מדברת על להיות Human in the loop לא כסיסמה, אלא כהרגל עבודה. להבין קוד לפני שמדברים עם פיתוח, לשאול שאלות במקום להניח הנחות, ולבנות מספיק מהר כדי לגלות טעויות מוקדם. זה לא מבטל מומחיות - זה פשוט דורש סוג חדש שלה. כזה שמחבר בין חשיבה מוצרית, טכנית ועיצובית. אם אתם עובדים על מוצר היום יש סיכוי טוב שהשינוי הזה כבר קורה גם אצלכם. השאלה רק איך כדאי לעשות את זה נכון. לינק להצטרפות לקבוצת הווטסאפ השקטה של הדיזיין קלאב שלא תפספסו עדכונים ואירועים: ⁠https://chat.whatsapp.com/LwihGWnYnjt7YpywOXnaUh?mode=wwt⁠ עוד תכנים מקצועיים בנושא אפשר למצוא באתר שלנו: ⁠www.DesignClub.co.il

העתיד של מעצבי המוצר כבר כאן, והוא עובר דרך טשטוש הגבולות שבין עיצוב לפיתוח. בשיחה מרתקת עם מקס נמירובסקי, צללנו למושג ה"בילדר" - מעצב שלא רק מצייר מסכים בפיגמה, אלא לוקח אחריות על התוצר הסופי עד רמת הפרודקשן. באמצעות שילוב עוצמתי בין VS Code לבין Claude (כסוכן בינה מלאכותית), מעצבים יכולים היום להיכנס לסביבת העבודה של המפתחים, לעבוד עם GitHub, ולדחוף שינויים שהם פיקסל פרפקט ישירות לקוד. התהליך הזה הופך את המעצב למכפיל כוח בצוות, שמקצר סבבי פיתוח של שבועות לימים בודדים ומונע את ה"טלפון השבור" המוכר מול מחלקת הפיתוח. הערך האמיתי של העבודה כבילדר נחשף כשהמעצב מתחיל לעבוד עם נתונים אמיתיים מהבקאנד במקום טקסטים זמניים בפיגמה, מה שמאפשר לזהות בעיות שמישות וחריגות עיצוביות בזמן אמת בסביבה לוקלית בטוחה. בעזרת פרוטוקול ה-MCP, שמאפשר לקלוד "לראות" את הקבצים בפיגמה ולתרגם אותם לקוד, חסם הכניסה הטכני יורד משמעותית. המסר המרכזי של מקס לכל מעצב הוא פשוט להעז ולהתחיל: אל תחכו חודשים ללמוד הכל, פשוט בקשו גישה ל-Repository, תפתחו VS Code ותנו ל-AI להוביל אתכם יד ביד. זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע, וזה משנה לחלוטין את הדרך שבה אנחנו בונים מוצרים. לינק להצטרפות לקבוצת הווטסאפ השקטה של הדיזיין קלאב שלא תפספסו עדכונים ואירועים: https://chat.whatsapp.com/LwihGWnYnjt7YpywOXnaUh?mode=wwt עוד תכנים מקצועיים בנושא אפשר למצוא באתר שלנו: www.DesignClub.co.il

בפרק שוחחנו על שיתוף הפעולה בין עיצוב לפיתוח ועל הטשטוש ההולך וגובר בין התפקידים, במיוחד בעידן שבו כלי בינה מלאכותית נכנסים עמוק לתוך תהליכי העבודה. טליה בקשי (מעצבת) ובר שעיה (מפתחת) שיתפו איך הניסיון הראשוני להפוך עיצוב לקוד באמצעות AI חשף בעיות יסוד של חוסר אחידות, מה שהוביל לבנייה מחודשת של Design System כבסיס משותף וברור לכולם. הן דיברו על החשיבות של שפה אחידה בין מעצבים למפתחים, על Naming Conventions ועל שימוש ב Design Tokens כדי להימנע מערכים אקראיים וליצור מקור אמת אחד שמאפשר גם לאנשים וגם לכלים חכמים לעבוד בצורה מדויקת ועקבית יותר. בהמשך העמקנו בכלים שמייעלים את התהליך, כמו Figma MCP ו Copilot, שמחברים בין סביבת העיצוב לסביבת הפיתוח ומאפשרים לייצר קוד שמבוסס על רכיבים קיימים במקום להמציא אותם מחדש. דיברנו גם על תהליך ההעברה לפיתוח, על החשיבות של הגדרת מקרי קצה, מצבי שגיאה ונגישות כדי למנוע בלבול ועיכובים. לבסוף הסתכלנו קדימה על התפקיד של AI כמכפיל כוח שמאיץ משימות טכניות ומשחרר זמן לחשיבה עמוקה ומשותפת יותר בין עיצוב, פיתוח ופרודקט, כדי להתמקד בפתרון הבעיות הנכונות עבור המשתמשים. לינק להצטרפות לקבוצת הווטסאפ השקטה של הדיזיין קלאב שלא תפספסו עדכונים ואירועים: ⁠https://chat.whatsapp.com/LwihGWnYnjt7YpywOXnaUh?mode=wwt⁠ עוד תכנים מקצועיים בנושא אפשר למצוא באתר שלנו: ⁠www.DesignClub.co.il⁠

עומר, נועם ושי, שלושה חברים שלמדו יחד תואר בפסיכולוגיה וחוויית משתמש, והקימו תוך כדי הלימודים את אנודה - מיזם שנולד מצורך אישי שלהם. הם שמו לב שסטודנטים ומעצבים בתחילת הדרך פשוט לא יודעים איפה למצוא מידע אמין ונגיש, ושכל אחד שורד עם רשימות, קישורים וקבצים פרטיים משלו. הם החליטו לאחד הכל למקום אחד מסודר שמרכז ידע, תכנים, כלים ואירועים לעולם עיצוב המוצר, עם דגש על הקהילה בישראל ושפה פשוטה. לאורך הדרך הם נתנו לשימוש בפועל להוביל אותם. דרך בחינה של נתונים הם הבינו שהצורך הכי חזק הוא סביב חיפוש עבודה, ומתוך זה נבנו מאגרי תיקי עבודות לפי שנות ניסיון, ובהמשך גם מאגר קורות חיים ויומן אירועים משותף לקהילות שונות, שמונע התנגשויות ומחזק את החיבור בין אנשים. כל זה קורה בזמן שלכל אחד מהם יש משרה מלאה, והניהול מתבצע כמו מוצר אמיתי - עם פגישת תיאום קבועה, חלוקת תפקידים ברורה, שחרור גרסאות קטנות ושיפור מתמיד לפי תגובות מהשטח. אחד הדברים החזקים בשיחה היה להבין כמה ערך אישי ומקצועי פרויקט כזה יכול לייצר. המיזם עזר להם להתבלט בקבלה לעבודה, לבנות שם ומוניטין, להכיר אנשים משמעותיים בתעשייה וללמוד מיומנויות שלא לומדים בשום קורס. המסר שלהם פשוט וברור: לא צריך לחכות לרעיון מושלם או למוצר גדול. אפשר להתחיל בקטן, לבד או בצוות, לעשות משהו שמביא ערך אמיתי לאחרים - ולתת לדרך עצמה לפתוח דלתות.

בפרק הזה אני מארח את אסף ונטורה - מעצב תעשייתי, יזם ומנהל מוצר. השיחה מתחילה מסיפור אישי לא פשוט - פציעה קשה כחובש קרבי ושנים של שיקום, וממשיכה למסע של חיפוש פתרון טוב יותר לאימון ושיקום בבריכה. כזה שלא מרגיש כמו בית חולים, שלא מכביד, ושלא מוותר על אסתטיקה, כבוד וחוויית משתמש. זה פרק על חדשנות שנולדת מהתנסות אמיתית בגוף, על עיצוב עם נשמה, ועל האופן שבו פתרונות טובים נולדים מהתבוננות אנושית חדה. דיברנו על היכולת לשים לב לניואנסים קטנים - תחושות, רגשות ומצבים יומיומיים - ואיך השראה מדברים שאנחנו פוגשים סביבנו, כמו צורות בטבע או התנהגויות פשוטות לכאורה, יכולה להפוך לפתרונות מדויקים וליצירת הצעת ערך אמיתית. אפשר לראות באתר עת המכשירים וליצור קשר עם אסף https://www.apawell.com/

בפרק הזה אירחתי את ד"ר עופר מונר לשיחה על אחד הנושאים שמעסיקים היום מעצבים, אנשי מוצר ובכלל - החשש מהיעלמות המקצוע בעידן הבינה המלאכותית. במקום להתמקד בכלים או בתחזיות טכנולוגיות, דיברנו על השאלות העמוקות יותר: מה באמת מבדיל בין אדם למכונה, והאם אפשר לצמצם חוויה אנושית למערכת חכמה של חוקים ופרדיקציות. נגענו ביצירתיות, בקבלת החלטות ובפער שבין מה שנדמה לנו שאנחנו חושבים לבין מה שמניע אותנו בפועל. בלי לפרט את כל התובנות, השיחה הציעה זווית אחרת ואפילו מרגיעה על העתיד. דיברנו על המקום של רגש, אמפתיה ופגיעות בעולם שהולך לאוטומציה, ועל האופן שבו דווקא האנושיות הופכת ליתרון מקצועי. זה פרק שמזמין לעצור לרגע ולחשוב מחדש על התפקיד שלנו כמעצבים - לא דרך הטכנולוגיה, אלא דרך החוויה האנושית שמאחוריה. לינק להצטרפות לקבוצת הווטסאפ השקטה של הדיזיין קלאב שלא תפספסו עדכונים ואירועים: ⁠https://chat.whatsapp.com/LwihGWnYnjt7YpywOXnaUh?mode=wwt⁠ עוד תכנים מקצועיים בנושא אפשר למצוא באתר שלנו: ⁠www.DesignClub.co.il⁠

בפרק הזה אני מארח את תומר פילין לשיחה עמוקה על קופירייטינג, מיתוג ופרסונה בעולם שבו AI הפך לשחקן מרכזי. תומר משתף מניסיונו בעבודה עם מותגים גדולים ומסביר איפה מתחילה באמת כתיבה קריאייטיבית - במקום שבו אסטרטגיה, תחושת בטן ואמת מוצרית נפגשות. דיברנו על בניית פרסונה עגולה דרך המטאפורה של קונסולת דיג'יי - משחק חכם בווליום של תכונות שונות לפי הקשר, מסע רגשי וסיטואציה. שוחחנו על מיקרוקופי כניהול מערכת יחסים ארוכת טווח, על מחקר שטח אמיתי שמתחיל באנשים ולא בבריפים, ועל המקום המדויק של בינה מלאכותית בתהליך. המסקנה ברורה - AI עובד הכי טוב כמגבר, רק אחרי שבני אדם הגדירו כוונה, רגישות ואמת. אחרת, גם התוכן הכי מהיר ויעיל נשאר גנרי, ריק ובעיקר שוכח שיש בני אדם בצד השני.

בפרק הזה אני מארח את ערן זהבי, אנחנו צוללים לעולם של עיצוב אמפטי - כזה שלא מסתפק ב”פונקציונלי” אלא מחפש לייצר חיבור רגשי אמיתי. דרך הסיפור של ׳אליקיו׳, רובוט חבר לגיל השלישי - ערן מספר איך מעצבים חוויה למשתמשים שחווים בדידות, פחד מטכנולוגיה ומגבלות פיזיות, כשאין לנו כמעט מסך לעבוד איתו. במקום עיצוב ממשק קלאסי, הוא מתאר איך בונים שפה שלמה רק מתנועה, סאונד ואור: החל מהנהון קטן שמסמן “אני איתך”, דרך נשימות מודרכות שמסייעות להרגעה, ועד רגעים מרגשים שבהם המשתמשים ממש מפתחים קשר רגשי לרובוט פלסטיק. מתוך הניסיון שלו כמעצב שעבר כמעט כל טייטל אפשרי, ערן מדבר על ורסטיליות, סקרנות אינסופית, ועל איך האישיות והתשוקה של המעצב מחלחלים לתוך המוצר. אנחנו מדברים על ההבנה שהמגבלות של המשתמש, של המדיום, של הטכנולוגיה - דווקא יוצרות מיקוד ויצירתיות.

בפרק הזה אני מארח את ענבר עדות, מעצבת רב-תחומית שחיה על התפר בין חוויות פיזיות, ועיצוב דיגיטלי ומראה איך אפשר לחבר בינה מלאכותית לתהליך העבודה של מעצבים בלי לאבד את הניצוץ האנושי. אנחנו מדברים על המוח האנושי כמנוע היצירתי שמביא את ההברקות, ההשראה, תחושת הבטן והניואנסים מהעולם האמיתי. ועל ה-AI כ"סיידקיק" עם אנרגיה אינסופית שמבצע, ממיין, מסכם, עושה מחקרי מתחרים, מדייק ניסוחים ומקצר שלבים שלמים בתהליכי UX, דיזיין ספרינט ומיתוג. במקום לפחד ש AI יחליף מעצבים, ענבר מציגה גישה אבולוציונית: אנחנו הופכים ל"מעצבי־על" כשאנחנו מבינים מה אנחנו שומרים אצלנו (השראה, קונספט, שפה ויזואלית, ברנד פרסונליטי) ומה מוציאים החוצה ל AI כעבודה שחורה. דרך קייס סטאדי אנחנו צוללים לפרקטיקה: ענבר משתפת איך היא בונה תהליך היברידי - לוח ופתקיות, פגישות צוות וסיעור מוחות מצד אחד, ומצד שני עבודה חכמה עם כלים כמו ChatGPT, Midjourney, Runway ו-Kling כדי לתרגם חלומות, השראות וזיקי יצירתיות לדמויות, עולמות ויזואליים וחומרים שיווקיים. בסוף הפרק יוצאת תמונה מאוד ברורה: אין תחליף למוח האנושי, אבל למי שמוכן לשתף פעולה עם AI - מחכה קפיצה מקצועית ואישית מטורפת. פרטים של ענבר בלינקים: לינקדאין ⁠https://www.linkedin.com/in/inbar-edut-339473b/⁠ אינסטגרם https://www.instagram.com/dragons_can_fly_/ אתר https://www.dragonscanfly.com/ שואוריל https://youtu.be/VzCv8Iiaa8I?si=LgF6x_6HyBbVZP0p  לינקדאין של הסטודיו https://www.linkedin.com/company/dragonscanfly/