Advertise on podcast: חסידות • לתורה ומצוות עם משמעות

למה יש אנשים שיש להם הכול – ובכל זאת הם לא מאושרים? ולמה דווקא כשמפסיקים לחשוב על עצמנו, מתגלה השמחה האמיתית? בפרשת חיי שרה מסתתר סוד מופלא. הזוהר מגלה שחוה ניסתה להביא שמחה לעולם – ונכשלה. עשרה דורות אחר כך ניסה נח לתקן את מה שקלקלה – וגם הוא נכשל. *רק שרה אמנו גילתה את הסוד*, ואותו ירש אליעזר עבד אברהם – השליח הראשון בהיסטוריה היהודית. המשפיע הרב אשר פרקש מבאר, על פי ביאורי החסידות: * מה ניסתה חוה להשיג באמצעות עץ הדעת – ומדוע הדבר הפך לחטא? * מהו "חטא ההרגשה" שמסביר הרמב"ם, ואיך הוא מונע מאיתנו שמחה עד היום? * למה נח נטע כרם מיד אחרי המבול – ואיזו שמחה חיפש שם? * מה ההבדל בין שמחה של סיפוק עצמי, שמחה של בריחה – ושמחה שאינה תלויה בדבר? * מהי ענווה בריאה, ולמה דווקא ענווים יכולים לשמוח באמת? * למה שמו של אליעזר, גיבור סיפור השידוך של יצחק ורבקה, אינו מוזכר בפרשה אפילו פעם אחת? * מהו הסוד שמאחורי הצלחת שלוחי הרבי בכל רחבי העולם – ואיך כל אחד מאיתנו יכול ליישם אותו? שיעור מרומם לשבת חיי שרה, שבת כינוס השלוחים העולמי.

מכל מעלותיו של אברהם אבינו – החסד, הכנסת האורחים, האמונה, עשרת הניסיונות שעמד בהם – התורה מציינת דבר אחד בלבד כסיבה לחיבתו המיוחדת של הקב״ה אליו: "כי ידעתיו, למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו". ההשקעה בילדיו ובחינוכם. זה מה שהרבי מליובאוויטש אמר לחסיד שהגיע מבוסטון ל־770, כששאל אותו "מה נשמע בעניינים העיקריים?" והבהיר שהכוונה לנחת מהילדים ולחינוכם לתורה ומצוות. המשפיע הרב אשר פרקש בשיעור מאיר לפרשת וירא, על מה שהתורה מלמדת אותנו מאברהם אבינו על חינוך ילדים: * למה הרבי אמר שממשלות משקיעות מיליונים במקום הלא נכון – ומה הקשר למשל על גשר רעוע שבנו סביבו בתי רפואה? * מה התורה מתכוונת כשהיא קוראת לחיים של תורה ומצוות "דרך ה׳" – ולמה הדרך הזו חייבת לעבוד לשני הכיוונים? * "צדקה ומשפט": מה ההבדל בין מי שנותן צדקה ממה שנשאר לו, לבין החסד של אברהם אבינו, שלוקח לעצמו רק את המוכרח? שיעור על ההשקעה החשובה ביותר בחיים – הדור הבא.

אברהם אבינו היה אדם אחד מול עולם שלם. כולם עמדו בעבר אחד, והוא לבדו בעבר השני. מאיפה לוקחים כוח כזה? ומה זה אומר לנו היום, כשעם ישראל עומד שוב מול "שבעים זאבים" וארץ ישראל נמצאת במרכז תשומת הלב של העולם כולו? המשפיע הרב אשר פרקש בשיעור מאיר לפרשת לך לך, על שלושת השמות של אברהם אבינו – אברהם, אברהם העברי ואיתן – משמעותם העמוקה לאור החסידות, וסוד הכוח הגנוז בהם לכל יהודי: * מדוע בכה אדמו״ר הרש״ב בקריאת "לך לך" – ומה פירוש "לחיות עם הזמן" של אדמו״ר הזקן? * למה "אברם" הוא שֵׂכֶל הנעלם מכל רעיון, ומה מוסיפה האות ה׳ של "אברהם"? * "לא גלו ישראל אלא כדי שיתווספו עליהם גרים" – מי הם ה"גרים" לפי אדמו״ר הזקן? * מהם שלושת הפירושים במילה "איתן", ומה הקשר בינה לנשמה שקדמה לבריאת העולם? * מהו "הנהר" שאבותינו ישבו מעבר לו – ולמה גם יונה הנביא הכריז "עברי אנוכי"? שיעור על הכוח לעמוד איתן גם כשאתה לבד, בגאון יעקב, בלי פחד ובלי בושה – ולהיות אור לגויים.

אחרי חודש שלם של חגים, ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמחת תורה – מגיע פתאום חודש שאין בו שום מועד. לא במקרה הוא נקרא "מר חשוון". אבל תורת החסידות מלמדת אותנו שדווקא החודש ה"יבש" הזה מחזיק בתוכו את הברכה המתוקה ביותר של השנה. המשפיע הרב אשר פרקש בשיעור מאיר על מהותו הפנימית של חודש חשוון ועל פרשת נח, לאור תורת הבעל שם טוב: למה "מר" הוא גם לשון מרירות וגם לשון טיפות של גשמי ברכה – ומה מחבר בין השניים? מהי החרישה והזריעה שיהודי נדרש לעשות דווקא בימי החולין? מה מסמלת תיבת נח, ומהן שלוש הקומות שלה בעבודת ה׳? מדוע האותיות של "צֹהַר" הן גם האותיות של "צָרָה" – ואיך הופכים את האחת לשנייה? חלון או אבן טובה? שני אופנים בעבודת התפילה על פי ביאורו של אדמו״ר הריי״צ. שיעור על כוחה של התפילה להפוך את החושך לאור, במיוחד בימים שבהם "החושך יכסה ארץ".

כולנו ראינו את זה. אדם רגיל, בלי הכשרה ובלי ניסיון בהטסה, תפס את ההגה מול סכנה ממשית בלב השמיים והציל טיסה שלמה מאסון. הסיפור מעורר בנו התפעלות, ואז עולה השאלה: ואני? מה כבר יכול אדם רגיל לשנות בעולם? המשפיע הרב אשר פרקש מחבר את ההצלה המופלאה בחג הסוכות לפרשת בראשית, ולרגע שבו כולנו חוזרים מהחגים אל השגרה. מה אנחנו לוקחים איתנו אל השנה החדשה, כשההתעוררות של תשרי פוגשת שוב את טרדות היומיום? בשיעור: * למה נברא האדם יחידי, כששאר הנבראים נבראו בהמוניהם? * מה באמת מחייב אותנו המשפט ״בשבילי נברא העולם״? * נס משמים או גבורה אנושית — האם צריך לבחור ביניהם? * מדוע חזקיהו המלך לא נעשה משיח, למרות הנס הגדול שזכה לו? * ומה מלמד אותנו יונה הנביא, שיורד לישון דווקא כשהים סוער? הרב פרקש משתף דברים ששמע מהרבי מליובאוויטש בהתוועדויות חודש תשרי תשמ״ז, לפני ארבעים שנה — דברים שמקבלים משמעות מיוחדת בעקבות האירועים האחרונים. "כפי שעומדים בשבת בראשית, כך עוברת כל השנה". צפו עכשיו, וצאו לשנה החדשה עם הידיעה כמה כח טמון בכל אחד מאיתנו.

מה גרם לרבי לפרוץ בבכי דווקא בשמחת תורה, היום שבו השמחה פורצת את כל הגבולות? בליל שמחת תורה תשמ״ז זכה המשפיע הרב אשר פרקש להשתתף בהתוועדות של הרבי מליובאוויטש — התוועדות שנחקקה בו עד היום. הרבי דיבר על הפסוק האחרון בתורה, שבוחר לחתום את חמשת חומשי תורה דווקא בשבירת הלוחות, על פי פירושו של רש"י. כשהגיע להסביר מה עומד מאחורי המעשה של משה רבינו, פרץ הרבי בבכי ודיבר בהתרגשות עצומה במשך זמן ממושך. בשיעור חוזר הרב פרקש לאותה התוועדות בלתי נשכחת: * למה התורה מסתיימת דווקא בשבירת הלוחות? * מדוע משה רבינו היה מוכן לשבור את הדבר שהיה יקר לו יותר מכל? * מה פירוש דברי חז״ל ש״ישראל קדמו לתורה״? * איך ייתכן שיהודי לא רק שמח עם התורה — אלא גם משמח אותה? * ולמה בשמחת תורה רוקדים דווקא עם ספר תורה סגור? מתוך דברי רש"י, המדרש ותורת החסידות מתגלה מבט עמוק על מעלתו של כל יהודי, על אהבת ישראל של משה רבינו, ועל הסוד הפנימי של שמחת תורה.

מה קורה בלב של אב כשבנו, שהתרחק ונפל בשבי, חוזר סוף סוף הביתה? המדרש מלמד שבחג הפסח המילה "שמחה" אינה מופיעה בתורה כלל, בשבועות היא מופיעה פעם אחת, ובסוכות שלוש פעמים. תורת החסידות מגלה שהשמחה המשולשת לא הייתה אפילו במתן תורה. *זוהי שמחת התשובה, שנולדה דווקא אחרי חטא העגל.* השמחה של הבן שחוזר אל אביו המלך, שבה הבן שמח באביו והאב שמח בבנו. בשיעור מיוחד לקראת חג הסוכות, הרב אשר פרקש מעמיק בסוד "זמן שמחתנו" לאור החסידות: * למי התכוון הרבי הרש"ב כשאמר לבנו הקטן "השמחה היא של שנינו"? * מה מסמלים אביב, קציר ואסיף בתולדותיו של עם ישראל? * מדוע דווקא קשר שעבר משבר נעשה עמוק וחזק יותר? * מה השיב רבי לוי יצחק מברדיטשוב ליהודי שהתפאר שעבר על כל העבירות, ולמה אמר לו "אני מקנא בך"? * מדוע השמחה הגדולה במקדש באה דווקא משאיבת המים ולא מהיין, ועל מה בכו המים התחתונים? שיעור על השמחה שאנו לוקחים עמנו מחד הסוכות לכל השנה כולה, על "ושאבתם מים בששון", ועל השמחה השלמה שאנו מצפים לה, שמחת הגאולה.

איך אפשר להרגיש קרוב לקדוש ברוך הוא ביום שכולו צום, וידוי ובקשת סליחה? תורת החסידות מגלה שדווקא ביום הכיפורים מתגלה החלק העמוק ביותר בנשמת כל יהודי – היחידה שבנפש. התשובה איננה מתוך צער, אלא חיבור ממקום שבו יהודי והקדוש ברוך הוא נעשים למהות אחת. בשיעור מיוחד לקראת היום הקדוש, הרב אשר פרקש מעמיק בסודו הפנימי של יום הכיפורים לאור החסידות: - מדוע רבי לוי יצחק מברדיצ'וב אמר שביום הכיפורים "מי בכלל צריך לאכול"? - מהם חמשת שלבי התשובה מראש חודש אלול ועד נעילה – ואיזה כוח בנפש מתקנים בכל אחד מהם? - מה הקשר בין חמש התפילות, חמשת שמות הנשמה, ומצוות החומש שבפרשת נשא? - מהי "תשובה עילאה" שהרבי דיבר עליה בערב יום הכיפורים, ולמה היא נעשית דווקא מתוך שמחה? - למה חסידים יוצאים במחול בסוף הצום – ומה מסתתר בקשר בין "מחילה" ל"מחול"? שיעור על היחידה שבנשמה, על תפילה מתוך דביקות ועונג, ועל השנה המיוחדת הזו – תשפ"ז – שראש השנה שלה חל בשבת, "וקראת לשבת עונג".

מגיע ראש השנה, כל שנה אנו מכתירים את הקב"ה למלך על ידי תקיעת שופר – אך השנה, ביום הראשון של השנה, לא תוקעים בשופר. חסר לנו משהו השנה? תורת החסידות מביטה על ראש השנה שחל בשבת במבט מעמיק ומופלא. בשיעור מיוחד, מסביר הרב אשר פרקש את ביאורי החסידות על "יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת" – ומה הוא אומר על השנה שלפנינו. * איך ייתכן שגזירת חכמים דוחה מצווה רמה ונישאה מן התורה? * מה מסתלק בערב ראש השנה – ואיך העולם קיים בלי מלך? * מהו העונג שבמלכות, ולמה השבת פועלת מה שהשופר פועל? * למה בבית המקדש כן תקעו בשבת, ולמה אנו עדיין אומרים פסוקי שופרות במוסף? * איך ראש השנה שמתחיל בשבת עושה את כל תשפ"ז ל"שנה שבתית" – שנה של עונג, מנוחה ועשירות? שיעור שמאיר את ה"ראש" של השנה, ומלמד איך להביא את קדושת השבת לחיי היום-יום.

ראש השנה הוא יום הדין — אבל תורת החסידות מגלה כי בעומקו זהו יום הכתרת המלך. הרב אשר פרקש בשיעור הכנה מעמיק לראש השנה, המגלה חידוש נדיר מאחד ממאמרי הרבי מליובאוויטש משנת תשי"ז: - מהי העבודה המרכזית שלנו בראש השנה? - מדוע עלינו לקבל מחדש עול מלכות שמיים, אם אנו עושים זאת בכל יום בקריאת שמע? - ומה פירוש החידוש המפתיע של הרבי, שבראש השנה הקב״ה אינו רק מלך על עבדים — אלא ״מלך מלכי המלכים״? - מדוע עם ישראל נקראים בתורה ובחז"ל "בני מלכים" ולא רק עבדי המלך? שיעור מיוחד לאור תורת החסידות על משמעותו הפנימית של ראש השנה, על הקשר שבין עבד למלך ובין בן לאב, ועל הדרך להיכנס לשנה החדשה מתוך התמסרות — ומתוך תחושת רוממות של בן מלך.

ח״י אלול הוא יום הולדתם של שני המאורות הגדולים - הבעל שם טוב ואדמו״ר הזקן. היום הזה מבטא שני כוחות שונים ומשלימים בעבודת ה'. הרב אשר פרקש מסביר את דבריו המיוחדים של הרבי הרש"ב: *הבעל שם טוב היה "ראש המחנכים", ואדמו"ר הזקן היה "ראש המדריכים".* * מה ההבדל בין ״מחנך״ ל״מדריך״ — ולמה שניהם הכרחיים? * מה הקשר בין חינוך לבין חנוכת בית המקדש והשפע העצום שהיה בה? * למה נתינה ואהבה בלבד, בלי הדרכה אישית, אינן יוצרות מהפכה פנימית? * ומה ההבדל בין ״צריך לעבוד את ה׳״ של הבעל שם טוב לבין ״יכול לעבוד את ה׳״ של אדמו״ר הזקן? הבעל שם טוב הכניס חיות, אש, שמחה ואהבה בעבודת ה'. הוא עורר אצל יהודי את התחושה הפנימית: *צריך לעבוד את ה'. אדמו"ר הזקן הוסיף קומה נוספת: **אפשר לעבוד את ה'* - אפשר להבין, להתבונן, לעבוד עם השכל והרגש של האדם עצמו. הרב פרקש מסביר כיצד אותו עיקרון פועל גם בחינוך: המחנך מעניק אור, חום ושפע; המדריך נכנס לעולמו של התלמיד, מבין את הכוחות והקשיים שלו, ומראה לו את הדרך שבה הוא עצמו יכול לצמוח ולהשתנות. שיעור מיוחד לח"י אלול על חינוך, חסידות, ועבודה בכוח עצמו - ועל המעבר הגדול מ"צריך" ל"אפשר".

הילד מתנהג לא יפה, מתקשה להתגבר או אומר שוב ושוב: "אני לא יכול". כיצד נכון להגיב? האם לקבל בהבנה ולרחם עליו - או לדרוש ממנו להתאמץ ולהשתנות? השאלה הזאת נוגעת בשאלה עמוקה הרבה יותר: האם האדם טוב במהותו ורק זקוק להכוונה, או שהוא נולד עם נטיות שליליות ותפקיד החינוך הוא לעצב ולתקן אותו? הרב אשר פרקש ממשיך את סדרת החינוך לאור החסידות, ומציג את התשובה המורכבת והמעודדת של התניא: בכל יהודי פועלות שתי נפשות. הנפש הבהמית מושכת אותו אל האנוכיות והתאוות, ואילו הנפש האלוקית מבקשת לגלות את הנשמה ולהתחבר לקדוש ברוך הוא. לכן ההתנהגות הרעה אינה הופכת את הילד ל"ילד רע" - היא מבטאת מלחמה אמיתית המתחוללת בתוכו. אבל במלחמה הזאת הילד אינו חסר אונים. עוד לפני תחילת המאבק, הנשמה נמצאת למעלה מן האויב. לכל ילד ניתנו כוחות עמוקים וחזקים הרבה יותר מכפי שנדמה לנו - ולעיתים רחמים מופרזים עלולים דווקא לגרום לו להרגיש חלש וחסר יכולת. כיצד מאמינים בטוב של הילד בלי להתעלם מהתנהגות שדורשת תיקון? איך מציבים דרישות בלי לשבור אותו?

אנחנו משקיעים כל כך הרבה בחינוך הילדים — מסבירים, דורשים, מזכירים, מציבים גבולות. אבל האם חינוך הוא באמת בעיקר מערכת של "מותר ואסור", "צריך וחייב"? הרב אשר פרקש ממשיך את סדרת החינוך לאור החסידות, ובפרק השלישי מציג מבט עמוק ויסודי על מהותו של החינוך היהודי: לא רק ללמד את הילד מה לעשות, אלא לעזור לו לגלות מי הוא. מתוך ביאור נפלא של הרבי על השאלה מדוע מצוות החינוך אינה נמנית כמצווה מן התורה, מתברר שחינוך אמיתי שייך למקום עמוק יותר מציווי ופקודה. הוא נוגע בזהות עצמה — בתחושה הטבעית של הילד: אני יהודי, והיהדות היא החיים שלי. הרב פרקש מסביר כיצד הגישה הזאת משנה את האווירה בבית ובכיתה, מדוע דווקא מנהגי ישראל תופסים מקום מרכזי כל כך בחינוך, ואיך אפשר לעבור מחינוך שמרגיש כמו אוסף מטלות — לחינוך חי, שמח ומהותי. השיעור מתחבר גם למהותו של חודש אלול — "אני לדודי ודודי לי": קשר עם הקב"ה שאינו מתחיל מחובה חיצונית, אלא מתעורר מתוך עצם הזהות והקשר הפנימי של יהודי עם הקב"ה. פחות פקודות, יותר זהות — וכשהזהות חיה, גם המעשים מקבלים אחרת. *החינוך לאור החסידות | פרק שלישי*

היום שומעים על כך שבחינוך מותר "רק אהבה, רק חיבוקים" - אבל מה קורה כשאין גבולות בכלל? הרב אשר פרקש ממשיך בסדרת החינוך לאור החסידות, ובפרק השני מתמודד עם שאלה שכל הורה ומחנך מכיר: * איך יודעים מתי צריך גבורה ומתי צריך קרבה? * מה הסדר הנכון - קודם גבולות או קודם אהבה? * מה ההבדל בין גבורה כ"יד קשה" לבין גבורה כאמונה עמוקה בכוחות הילד? * איך התשובה לשאלה הזאת מתגלה גם בסדר של חודשי אלול ותשרי? הרב פרקש מלמד שיש הבדל בין האווירה הכללית שצריכה ללוות את הילד - אווירה של קרבה ואהבה - לבין שעת החינוך עצמה, שבה יש מקום לגבורה מסוג אחר: גבורה שנובעת מאמונה שהילד מסוגל, ולא מפחד או מקושי. שיעור שנותן כלים מעשיים וברורים לכל הורה ומחנך. *החינוך לאור החסידות | פרק שני*

מה קרה לילד הטוב שהכרתם? הוא היה ילד שהולך בתלם, מכבד, קשוב - ופתאום הוא מתחצף, מזלזל, בונה חומות. איך לא נכנסים לחרדה? הרב אשר פרקש פותח סדרה חדשה על חינוך לאור החסידות, ובפרק הראשון חושף עיקרון שהרבי לימד ושיכול לשנות את כל הדרך שבה מסתכלים על הילדים: * איך מבחינים בין ההתנהגות הקשה לבין מה שבאמת קורה בפנים? * מה ההבדל בין להסתכל על ילד ב"עיניים חיצוניות" לבין להסתכל עליו לעומק? * מה קורה כשהורה מביט על הנער במבט של אמונה במקום פחד? הרב פרקש מגלה יסוד עמוק לאור החסידות שנותן לכל הורה ומחנך כלי ממשי להתמודד עם גיל ההתבגרות מתוך אמונה ולא מתוך חרדה. החינוך לאור החסידות | פרק ראשון