Advertise on podcast: הפודקאסט של רביטל ויטלזון יעקבס

בפרק נדבר על הקסם שבחברות ילדות, על המעגלים שמשתנים עם החיים ועל המאמץ שצריך להשקיע כדי לשמור על קשרים קרובים. נתעצבן על אכילת הראש של השבים מחו"ל ונענה על השאה איך אפשר לעזוב ילדים קטנים בבית ולטוס.

פרק פתוח מדי וכנה מדי, על ההתמודדות שלי עם חרדות. מגיל צעיר ועד לעצם היום הזה ועל הדרכים בהם אני מנסה להתמודד כדי להטיב את חיי וחיי משפחתי. פרקתי את כל הלב שלי, והוקל לי כל כך כשסיימתי להקליט אותו, סליחה אם יצא קצת כבד. כמו כן נתעצבן יחד על הנטלים שבקבוצות הוואטצאפ ונסיים עם שאלה שנראה שמעסיקה רבות מכן... מי אמר הסבה ולא קיבל

אחרי שנה וחצי של הפסקה, אורלי חוזרת למיקרופון! אז מה עבר עלינו מאז הפעם האחרונה שישבנו יחד להקליט? מסתבר שלא מעט. בפרק הזה אנחנו משלימות פערים, מדברות על החיים, מתקשקשות, צוחקות ובעיקר עושות את מה שאנחנו יודעות לעשות הכי טוב — לא מצליחות להישאר בנושא. ויש גם פינות! נשמע מה עצבן את רביטל ממש הבוקר, האם יש דבר כזה יותר מדי אוכל ממשלוחים, פינת היקום של אורלי ופינה חדשה לחלוטין עם המלצות קריאה! התגעגעתן? כי אנחנו כן.

ובו רביטל יוצאת נגד המשפט: ילדים קטנים צרות קטנים ומשתפת מרגעי השפל והשפל בעשור הקשוח של גידול וייצור ילדים קטנים. בפינתנו האנושות חייבת לחדול, נחשוף את הפייק שנקרא "בגדי מעבר" ונסיים עם התשובה לשאלה איך לעבור את הבת מצווש של הבכורה בשלום.

ובו רביטל מספרת על איך היא הגשימה את חלום הילדות שלה להפוך לסטנדאפיטית ומה המחירים שמשלמת שכירה שמפחדת להפוך לעצמאית. בפינתנו האנושות חייבת לחדול, אנו פותחים חזית עם עולם הפארם ונסיים עם התשובה לשאלה שהכי מקפיצה את רביטל.

פרק הפתיחה של הפודקאסט החדש של רביטל ויטלזון יעקבס ובו היא מסבירה למה היא פשוט לא הצליחה לוותר על הפורמט ואיך נבחר השם הכה משעמם של הפודקאסט