Advertise on podcast: The Daily Sicha - השיחה היומית

התוכן [המשך] אלא, ממשיך אדנ"ע, שה"פנסאי" יודע שהאש אינו שלו אלא של הפנס, ופעולת הפנסאי אינה אלא לעורר ולגלות את נקודת היהדות שיש בו בהעלם מצ"ע. וכשהפנסאי יודע זאת – אינו בא לידי ישות מעבודתו וכו'. והמשיך החסיד ושאל: 'ואם הפנס נמצא במדבר שמם?', שהוא יהודי כזה שאין בו שום מעלה, "עני בדעת" בקצה הכי אחרון, ואפי' כאשר מדברים עמו פעם אחר פעם אינו רוצה לשמוע – האם גם אז ישנו חיוב להדליק את ה"פנס"? והשיב אדנ"ע: 'גם אז צריך להדליק הפנס', כדי 'שיראו שזהו מדבר שמם', ומישהו אחר לא ירצה להתנהג כמוהו. 'וגם שהמדבר השמם יתבייש מפני הפנס', שכאשר ישתדלו ויצליחו סוכ"ס להדליק את ה"פנס" שלו, הנפה"א, יתחיל להתבונן ולהסתכל ע"ע ויתבייש בהנהגתו. משיחת י"ג תמוז, ה'תשכ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-11-2026 Synopsis [Continued.] …But the Rebbe Nishmaso Eden went on to say that the lamplighter knows that the fire is not his own, but belongs to the lamp; the lamplighter’s effect is merely to awaken and reveal the essential point of Yiddishkeit that is already hidden within the other person. When the lamplighter knows this, he does not develop a sense of self-importance from his service etc. The Chassid then asked: What if the lamp is located in a desolate wilderness, meaning, it is a Jew who possesses no virtues, who is “poor in knowledge” to the lowest extreme, and even when one speaks to him time and again he doesn’t want to listen – is there still an obligation to kindle the lamp? The Rebbe answered that even then one must kindle the lamp, so that it should be apparent that this is a desolate wilderness, and others will see it and not conduct themselves that way, and also so that “the desolate wilderness should be ashamed before the lamp”: when one strives and ultimately succeeds in kindling his lamp (the G-dly soul), he will begin to contemplate and examine himself, and will become ashamed of his conduct. Excerpt from sichah of 12 Tammuz 5722 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-11-2026 נדבת הרוצה בעילום שמו לחיזוק ההתקשרות

התוכן א' החסידים שאל פעם את אדנ"ע: 'מהו חסיד?' והשיב אדנ"ע: 'חסיד הוא "לאַמטערנטשיק" (פנסאי) – האיש שהולך ברחובות להדליק פנסי העיר, וזהו חסיד שמתהלך עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש, ויודע שהאש אינו שלו, אלא שתפקידו להדליק ע"י האש את כל הפנסים' [החסיד המשיך ושאל שאלות ואדנ"ע השיב עליהן, כדלקמן]. הלימוד מפרטי השקו"ט בסיפור זה: "פנס" קאי על נשמת ישראל כמ"ש "נר ה' נשמת אדם", אמנם יכול להיות שה"נר" אינו דולק ומאיר – שאינו ממלא תפקידו בעולם שע"י יהי' אור גם אצל הזולת (אף שב"כח" יש בו את כל הענינים). וזהו תפקידו של חסיד להדליק את הפנסים. דאף שיודע שדבר ודאי שיש לו עוד מה לעשות עם עצמו במלחמתו עם היצה"ר ויצליח בזה, ובנוגע לזולת ספק אם ישמע אליו (כי ה"ה בעל בחירה), בכל זאת ה"ה מוותר על (ודאי) טובת עצמו בשביל (ספק) טובת הזולת. וזהו גדרו של חסיד. משיחת י"ג תמוז, ה'תשכ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-11-2026 Synopsis A Chassid once asked the Rebbe Rashab: What is a Chassid? The Rebbe replied: “A Chassid is a lamplighter”: he goes about with a long stick, with a flame burning at the end, and he knows that the fire is not his own; rather, his task is to use the fire to kindle all the lamps. The “lamp” is the Jewish soul, as it is written, “The soul of man is a lamp of Hashem.” But it is possible that a lamp is unlit, meaning, it is not fulfilling its function in the world of bringing light to another person. This is the task of a Chassid – to kindle the lamps. Although he knows that he certainly has more work to do with himself (and he is assured that he will succeed), whereas regarding another person there is a doubt whether the person will listen to him – nevertheless, he forgoes the (certain) benefit to himself for the sake of the (uncertain) benefit of another. This is the definition of a Chassid. Excerpt from sichah of 13 Tammuz 5722 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-11-2026 לע"נ ר' יהודה בן משה יעקב ע"ה ביסטאן ליום היארצייט שלו אדר"ח כסלו. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן [המשך] ועפ"י הנ"ל יובן מ"ש [בשני דפ' תולדות] "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'" – "ויברכהו ה'" בסוף, אף שלכאו' זוהי הסיבה ל"וימצא .. מאה שערים"? כי העבודה, "ויזרע יצחק וגו'", צ"ל באתערותא דלתתא ובכח עצמו. ולכן כאשר מגיע מקום קשה כמו "ארץ ההיא", או זמן קשה כמו "שנה ההיא", או שניהם יחד, אין להתייאש ולומר שאין בכחו לפעול וכו', כי מכיון שבהשג"פ נמצא הוא במצב זה ויש לו את הידיעות "לזרוע" וכיו"ב, מוכח שעליו להתייגע ולהתעסק בזה. ואז, כאשר רואים מלמעלה שהוא מתייגע בכל כוחו, הנה "ויברכהו ה'" – נותנים לו מלמעלה שלא בערך יגיעתו. וכמשנת"ל בהענין ד"יפוצו מעיינותיך חוצה": שגם בעניני "חוצה" בהם הוא מתעסק כמו עניני מסחר ומאכל ומשקה – "זורע דגן", צ"ל ניכר שכל ענינם אינם אלא כלי ל"מעיין" עצמו, עד ש"ח"ו דגן זרע". ואז "ויברכהו ה'" בגו"ר. משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-11-2026 Synopsis (Continued.) Based on the above, we can understand why in the verse (in sheini of parashas Toldos), “Yitzchak sowed in that land, and in that year he found a hundredfold, and Hashem blessed him,” the words “and Hashem blessed him” come at the end of the verse, even though this was the reason “he found... a hundredfold.” Because the service of “sowing” must come from an awakening from below and through one’s own efforts. Therefore, when one encounters a difficult place like “that land,” or a difficult time like “that year,” or both together, he must not despair and say he lacks the ability to accomplish anything, etc. The very fact that by Hashgacha Protis he finds himself in this situation and he possesses the knowledge of how to sow etc. demonstrates that he must toil in this service. Then, when Heaven sees that he is toiling with all his might, “Hashem blesses him” – he receives a blessing totally disproportionate with his toil. As explained earlier regarding “your wellsprings spreading outward”: even in the “outside” such as food and drink and business etc. (“sowing grain”), it must be evident that their entire purpose is merely to serve as a vessel for the wellspring itself, to the point that, “chas v’shalom [to say that] he sowed grain.” And then “Hashem blesses him,” both spiritually and materially. Excerpt from sichah of 19 Kislev 5725 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-11-2026

התוכן עה"פ [בשני דפ' תולדות] "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'" מצינו לכאו' ב' פירושים הפכיים מן הקצה אל הקצה: 1) יצחק זרע דגן כפשוטו ומצא "מאה שערים" - "שאמדוה כמה ראוי' לעשות ועשתה על אחת שאמדוה מאה ורבותינו אמרו אומד זה למעשרות הי'" (רש"י ממדרשים) 2) מ"ש בפרקי דר"א "וכי יצחק אבינו דגן זרע חס ושלום?!" אלא הכוונה ש"זרע (מצות) מעשרות" (ע"ד "זורע צדקות") - הוא הפריש מעשר מממונו. וי"ל שבזריעת דגן ישנם ב' אופנים: ש(רק) העיקר אצלו הוא המעשרות, אבל את השאר קיים אצלו עכ"פ כמציאות של "טפל" ("כל מעשיך לשם שמים"), וזהו ה"זריעת דגן" של יצחק עפ"י נגלה, וע"ז בא הפדר"א ואומר ש"חס ושלום" לומר שיצחק, א' מהאבות ש"הן הן המרכבה" שאין לו שום מציאות לעצמו, "דגן זרע" באופן כזה! אלא כל מציאותו של ה"זריעת דגן" ("דרכיך") שלו היתה רק "כלי" ל"דעהו"! ע"ד עטיפת הטלית הוא רק ה"כלי" לקבלת עומ"ש במעשה וכיו"ב. ג' חלקים משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-11-2026 Synopsis On the verse (in sheini of parashas Toldos), “Yitzchak sowed in that land, and in that year he found a hundredfold, and Hashem blessed him,” we find two interpretations that are seeming diametrically opposed from another: (1) Rashi, based on Midrashim, explains that Yitzchak sowed grain in the literal sense, and he found a hundredfold: “They estimated how much it ought to produce, and it produced one hundred times the amount they had estimated. And our Sages said that this estimation was for tithes.” (2) Pirkei D’Rabbi Eliezer states: “Did Yitzchak Avinu sow grain chas v’shalom?!” Rather, it means that he “sowed [the mitzvah of] tithes” (similar to the verse “He sows tzedakos”) – he separated tithes from his wealth. It can be explained that there are two ways of sowing grain: One is that one’s tithes are his primary concern, but he still views the rest as something secondary (“All your deeds should be for the sake of Heaven”). This is Yitzchak’s “sowing grain” according to Nigleh. To this, Pirkei D’Rabbi Eliezer comes and says: “Chas v’shalom” to say that Yitzchak, one of the Avos (who “are the Divine chariot” and who had no independent existence whatsoever) sowed grain in such a manner. Rather, the whole existence of his sowing grain (his “ways”) was only a means to “know Him.” Similar to wrapping oneself in a tallis, which is merely the vessel for accepting the yoke of the Kingdom of Heaven in practice etc. 3 excerpts from sichah of 19 Kislev 5725 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-11-2026

התוכן מסופר בתנ"ך [הפטורת פ' חיי שרה] שדוד המליך את שלמה בנו עוד בחייו. ולכאו' עפ"י תורה אין שני מלכים משתמשים בכתר א' וכו'?! והביאור בזה עפ"י מ"ש הרגצ'ובי שה"יורש הוא הוא עצם המוריש", ומזה מובן גם בנוגע בנוגע לענין המלוכה, "שהמלכות ירושה", דבן מלך הראוי לירש המלכות יש בו כח המלוכה עוד טרם שנעשה מלך בפועל. ובכחו של המלך לגלות ענין זה עוד בחייו. אלא שכל זמן שאביו המלך עוד בחיים הנה ה"מלוכה" של הבן היא חלק בלתי נפרד ממציאותו של אביו המלך. [וע"ד ענין השליחות: אע"פ שהשליח הוא בר-דעת בפ"ע וכו', אבל כל כחו ותוקפו של השליח אינו אלא תוקפו של המשלח "כמותו ממש" (ולא נתבטל מציאותו של המשלח)]. ועד"ז דוד המלך לא המליך את שלמה בתור מלך בפ"ע, כ"א רק שגילה אצלו כח עצמי של מלוכה שנמצא בו בהעלם; אמנם תוקפו של שלמה בחיי דוד אינו אלא תוקף מלכותו של דוד אביו! וזהו גם מה שנשלח כ"ק מו"ח אדמו"ר ע"י אביו, עוד בחיי אביו, לענינים שהיו דרושים תקיפות ומס"נ של נשיא בישראל! משיחת י"ב תמוז ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-11-2026 Synopsis The Tanach states (in the haftarah of parashas Chayei Sarah) that Dovid crowned his son Shlomo during his lifetime, though seemingly according to Torah law two kings cannot reign at the same time. This can be understood based on the Rogatchover’s statement that “An heir is the essence of the one who bequeaths.” Accordingly, since “kingship is inherited,” it is understood that a son of a king who is fit to inherit the kingship possesses the power of kingship even before he becomes king in practice. And the king has the power to reveal this quality during his own lifetime. However, as long as the father is still alive, the son’s kingship is an inseparable part of his father’s existence. (It is similar to the concept of shlichus: although the shliach possesses independent daas etc., nevertheless, all the power and authority the shliach has is only that of the meshaleach (“One’s shliach is literally like himself”), and the existence of the meshaleach is not nullified.) Similarly, Dovid HaMelech did not crown Shlomo as an independent king; he only revealed within him the inherent power of kingship that was already within him. Nevertheless, Shlomo’s authority during Dovid’s lifetime was nothing other than the authority of the kingship of Dovid. This also explains how my father-in-law, the Rebbe, was sent by his father, during his father’s lifetime, to carry out tasks that required the force and mesirus nefesh of a Nasi of the Jewish people. Excerpt from sichah of 12 Tammuz 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-11-2026

התוכן תוצאות בפועל של הפעולות ב"מבצע נש"ק" מוכיחות על גודל הענין. ב' דוגמאות: 1) ילדה בת 5-6 שהשפיעו עלי' להדליק נש"ק ביקשה רשות מאמה לעשות זאת, ורק לאחר הפצרות ובכיות של הבת הסכימה. הבת הדליקה נש"ק בשמחה גדולה, העמידה הנר על השולחן וציוותה על בני הבית לא לגעת וכו'. כ"ז השפיע על בני הבית ואחר כמה שבתות הפסיקו להסתכל בטלויזי' כ"ז שהנר דלק, אח"ז התחילה האם להדליק נש"ק, הפסיקה לבשל בשבת, התחילה לעשות "טשולנט" ע"ש, עד שלבסוף נעשתה כל המשפחה בעלי-תשובה גמורים!! 2) היתה אשה שהיתה מחכה כל ערב שבת להדליק נש"ק עד שבעלה חזר מעבודה – בשש בערב, לא משנה קיץ או חורף..., כשהשפיעו על הבת שלה להדליק נש"ק, באה הביתה ואמרה לאמה שגם היא רוצה להדליק, אבל אותה לימדו שאסור להדליק נש"ק לאחרי השקיעה! ובמילא הדליקה הבת לפני השקיעה. כשחזר הבעל מעבודה טען מה זאת? שהבת תדליק לפני האם?! בסוף השפיעה הבת על האם שגם היא תזהר להדליק נש"ק לפני השקיעה! ב' חלקים משיחת ו' תשרי ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-11-2026 Synopsis The importance of the Shabbos Candle Campaign can be seen in the results, including the following two examples: (1) There was a girl of five or six years old who, because of the campaign, pleaded and cried with her mother until her mother allowed her to light a Shabbos candle. When the girl excitedly put the candle on the table, lit it, and told her family members not to touch it etc., it affected the whole family; after a few weeks they stopped watching television as long as the candle was burning etc. Eventually, the mother began lighting Shabbos candles, and she stopped cooking on Shabbos, began making a cholent before Shabbos etc. until ultimately the entire family became complete baalei teshuvah. (2) There was a woman who would wait every Friday to light Shabbos candles until her husband returned from work at six in the evening, regardless of whether it was summer or winter.... As a result of the campaign, her daughter came home and said she also wanted to light Shabbos candles, but she had been taught that it is forbidden to light after sunset. So the daughter lit before sunset. When the husband returned from work, he wanted to know why the daughter lit before her mother and there was a discussion etc., and ultimately the mother began making sure to light before sunset as well. Excerpt from sichah of 6 Tishrei 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-11-2026 לע"נ הרה"ח הרה"ת הרב ארי' ליב ב"ר יצחק מיכל ע"ה קרעמער – מנהל ישיבת תות"ל מונטרעאל יותר מיובל שנה ליום היארצייט שלו ‏כ"ז מרחשון. תנצב"ה נדבת משפחתו שיחיו‏

התוכן [המשך] ועוד ענין: גם מי שלאחרי עשיית חשבון צדק בא למסקנא שבעולמו הפרטי כבר פעל בשלימות הענין ד"אלקי השמים ואלקי הארץ", הנה [נוסף לזה שבכל יום ישנם בעולמו ענינים חדשים שעליו לברר, כמו הלחם שאוכל, הנה] בכל מצב ישנם בכל אחד עניני "שמים" ועניני "ארץ". וגם יהודי שכבר פעל שגם בעניני "ארץ" שלו ניכר שה' הוא "אלקי הארץ", אבל עדיין יש אצלו חילוק בין איך שה"אלקי" ניכר בעניני "ארץ", כמו אכילה ושתי', לעניני "שמים" – כמו לימוד התורה וקיום המצוות. כדי שיבין וירגיש בלבו את ה"אלקי הארץ" – בכל נשימה, באכילה ושתי', בדומם, אפי' בדבר איסור שבידו, וכיו"ב – כמו ובהמשך אחד עם "אלקי שמים" – בעת עמדו בפני ה"אלקי" בתפלה – צריך התבוננות גדולה ועבודה מיוחדת! ובכל יום צריך לבחון מחדש האם ההתבוננות ותוצאתי' שביום שלפנ"ז עדיין בתקפה. אבל גם את הטף צריכים להסביר את הענין ד"אלקי הארץ" ושגם הם יכולים לפעול בזה בכח עצמם. משיחת מוצאי ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-11-2026 Synopsis (Continued.) Another point: Even someone who, after making an honest accounting, concludes that he has already completely made Hashem “G-d of heaven and G-d of the earth” in his personal word, nevertheless (in addition to the fact that every day there are new things in his world that he must refine, like the food he eats), every person in every state has matters of “heaven” and matters of “earth” in his life. Even if one has already made it evident that Hashem is “G-d of” his “earth,” there is still a difference between the way Hashem is evident in his “earth” (when he eats and drinks etc.) and the way He is evident in his “heaven” (when he studies Torah and performs mitzvos etc.) In order for him to understand and feel in his heart that Hashem “G-d of the earth” with every breath, when it comes to eating and drinking, inanimate objects, or even a forbidden object that he is holding, the same way Hashem “G-d of heaven” when he stands and davens before Hashem – this requires great contemplation and a particular form of service. And every day one must examine anew whether the effect of yesterday’s contemplation still remains. But even young children must be taught the concept of “G-d of the earth,” and that they, too, can accomplish this on their own. Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Chayei Sarah 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-11-2026 לזכות הבחור משה אליהו בן מרים שי' ליום ההולדת שלו כ"ה מרחשון – לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן [המשך] הביאור מהו זה שדורשים מיהודי היום – לאחרי שאברהם אבינו כבר פעל הענין ד"אלקי הארץ" בזמנו, ועוד ניתוסף אח"כ הענין דמ"ת, והעבודה של הדורות עד עתה – שהוא יתחיל את העבודה לפעול שיהי' "אלקי הארץ": כל יהודי הוא "עולם מלא", ובנוגע לעולמו הפרטי עליו להתחיל העבודה מתחלתו. דכמו בלימוד התורה אינו יכול להתחיל מאיפה שאביו סיים... אלא הוא צריך להתחיל מלימוד א"ב וכו', ועד"ז בנוגע לעבודתו בעולם. ואף שלאחרי שהאבות כבר סללו את הדרך הנה עבודתו לפעול הענין ד"אלקי הארץ" קלה יותר, אבל מ"מ הוא בעצמו צריך להתחיל את עבודתו בזה מתחלתו, ולהמשיך ללכת מדרגא לדרגא וכו'. ובימינו אלו, במעמד ומצב של ה"תחתונים" היום, רואים בפשטות איך יש עדיין עבודה לפעול הענין ד"אלקי הארץ". ה"אבן מקיר" תובע וזועק שצריך [עוד] לגלות שה' הוא "אלקי הארץ". [המשך יבוא] ב' חלקים מהתוועדות מוצאי ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-11-2026 Synopsis (Continued.) To explain what it means that a Jew today must begin the service of making Hashem “G-d of the earth,” after Avraham Avinu already accomplished this in his time, and after Matan Torah and the service of all the generations until now: Every Jew is a “full world,” and with regard to one’s individual world, he must begin this service from the beginning, just as with Torah study one cannot begin from where his father left off, but must begin by learning the Alef-Beis himself etc. And although it is easier after the Avos have paved the way, one must still start this service from the beginning and proceed from level to level etc. And these days, given the present state of the “lower realms,” we see plainly that there is still work to be done in terms of making Hashem “G-d of the earth.” The “stone from the wall” demands and cries out that it is necessary to (further) reveal that Hashem is “G-d of the earth.” (To be continued.) 2 excerpts from farbrengen of Motzaei Shabbos Parashas Chayei Sarah 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-11-2026 לע"נ ר' זאב ארי' ב"ר שמעי' ע"ה קרינסקי, ליום היארצייט שלו כ"ג מרחשון. ת.נ.צ.ב.ה. נדבת חתנו ובתו ר' זאב הכהן וזוגתו מרת פריידא הינדא שיחיו טייטלבוים

התוכן כל ענין בתורה הוא הוראה, ועאכו"כ הענין בפ' חיי שרה שאברהם אבינו מספר בעצמו אודות כללות עבודתו ב"לשמש את קונו" לעשות את העולם דירה לו ית' – תכלית עבודת האדם. וכמ"ש רש"י, כפשוטו של מקרא ממש, עה"פ "ה' אלקי השמים וגו'" ש"עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ – שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי הי' אלקי השמים ולא אלקי הארץ וכו'". ו"מעשה אבות סימן לבנים"! ואע"פ שאברהם כבר פעל הענין ד"אלקי הארץ" בזמנו, אבל עפ"י מאחז"ל "לפיכך נברא האדם יחידי" להורות שכאו"א צ"ל בדוגמת אדה"ר ועבודתו, מובן שעד"ז הוא בנוגע לעבודת האבות שזה צ"ל בכאו"א – לפעול שיהי' גם "אלקי הארץ". והחידוש שבזה הוא לא רק שניתוסף עוד ענין על הענין ד"אלקי השמים" שהי' גם לפנ"ז, אלא שגם הענין ד"אלקי השמים" גופא "מתרומם" עי"ז ביתר שאת ויתר אז [המשך יבוא] משיחת מוצאי ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-11-2026 Synopsis On the verse (in parashas Chayei Sarah), “The G-d of heaven, who took me away from my father’s house in Charan…”, Rashi states (as the plain meaning of the verse): “Now He is ‘G-d of heaven and G-d of the earth,’ because I have made Him familiar among humanity. But when He took me from my father’s house, He was ‘G-d of heaven,’ but not ‘G-d of the earth’ etc.” Everything in Torah serves as a lesson, and certainly this verse where Avraham Avinu himself describes the overall nature of his service of making the world a dwelling place for Hashem (and “The deeds of the fathers are a sign for the children”): Although Avraham already brought about that Hashem was “G-d of the earth” in his time, nevertheless (based on the teaching of our Sages that “man was created alone” to teach us that everyone must emulate Adam HaRishon and his service, which similarly applies to the service of the Avos and the obligation of every Jew to emulate them), every Jew must continue to cause Hashem to be “G-d of the earth.” And the novelty here is not merely that now, in addition to being “G-d of heaven” as before, He is also “G-d of the earth”; rather, when Hashem becomes “G-d of the earth,” now the concept of “G‑d of heaven” (i.e. that He is known in the heavens) is transformed to an incomparably higher degree. (To be continued.) Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos parashas Chayei Sarah 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-11-2026

התוכן צ"ל מהי ההוראה לכאו"א ממ"ש רש"י עה"פ [בראשון דפ' חיי שרה] "שני חיי שרה"‏ – ‏"כולן שוין לטובה"? כיצד אפשר לתבוע מכאו"א, גם מי שעברו רוב שנותיו וחלק מהם היו במעמד בלתי-רצוי, שכל שנותיו יהיו שוין לטובה?! והביאור: בכח כאו"א לתקן גם את העבר ע"י עבודת התשובה! ובזה יובן גם מ"ש בתניא ש"מדת הבינוני היא מדת כל אדם ואחרי' כל אדם ימשוך"‏ – ‏והרי ענינו של בינוני הוא "שלא עבר עבירה מימיו"?! מכיון שע"י עבודת התשובה (מאהבה) יכול להפוך גם את הזדונות לזכיות ממש. וזוהי ההוראה הנצחית מ"שני חיי שרה": בכחו של כאו"א להיות במעמד ומצב של "כולן שוין לטובה" ע"י עבודת התשובה! וככל מצוה‏ – ‏יש לעשותה מתוך שמחה. ובפרט השמחה ע"ז שה' נתן לו את היכולת לתקן את העבר. חלק ממאמר ד"ה ויהיו חיי שרה, כ' מרחשון ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-11-2026 Synopsis On the verse (in rishon of parashas Chayei Sarah), “…the years of Sarah’s life,” Rashi states: “All were equally good”? Seemingly, what is the lesson for everyone – how can it be expected of every individual (even one for whom the majority of his years have already passed, and with some of them spent doing undesirable things), that all his years should be equally good? The answer is that everyone can correct the past through teshuvah. This also explains the statement in Tanya that “The level of the beinoni is the level attainable by every person, and every person should strive after it”: Seemingly, a beinoni is one who “has never committed a sin in his life”? The answer is that teshuvah (out of love) can transform even intentional sins into actual merits. This is the eternal lesson from “the years of Sarah’s life”: through teshuvah every Jew has the power to attain a state in which “all his days are equally good.” And as with every mitzvah, this must be done with joy – particularly the joy of knowing that Hashem has given him the ability to correct the past. Excerpt from maamar Vayiyhu Chayei Sarah, 20 Marcheshvan 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-11-2026

התוכן 1) ביום כ' מרחשון "גובר מזלו" של כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע בכל שנה ושנה באופן של "מעלין בקודש". 2) השייכות דמזמורי תהלים למספר השנים נמשכת גם לאחרי ההסתלקות מעלמא דין, "יש בגר בקבר", וכיודע הסיפור ע"ד המאמר שאמר בעל יום ההולדת בג"ע על פסוק בתהלים המכוון למספר שנותיו כמה שנים לאחרי הסתלקותו. 3) הוספה בציפי' לגאולה, שהיא מהענינים העיקריים של בעל יום ההולדת, כמבואר בשיחה הידועה דשמח"ת [כל היוצא למלחמת בית דוד וכו']. 4) הוראה ממ"ש השני דפ' חיי שרה "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל": "מעשה אבות סימן לבנים" – שעושה ופועל את הדבר אצל הבנים, שאצל כאו"א ישנו הענין ד"בא בימים", שלימות העבודה בכל יום ויום, ו"ה' ברך גו' בכל", שכולל את כל הברכות, ולא נותר אלא לפעול השידוך והנישואין דיצחק ורבקה (יחוד מ"ה וב"ן) – הגאולה, שזירוזה – ע"י ענין הצדקה וכו'. ב' חלקים משיחת יום ב' פ' חיי שרה, כ"ף מרחשון ה'תשמ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-10-2026 Synopsis (1) On 20 Marcheshvan the Rebbe Rashab’s “mazal prevails,” ascending in holiness from year to year. (2) The connection between his age and the corresponding chapter of Tehillim continues even after his histalkus (“There is aging in the grave”), as demonstrated in the well-known story about the maamar delivered by the Rebbe Rashab in Gan Eden on a verse in Tehillim corresponding to his age, several years after his histalkus. (3) One of the Rebbe Rashabs’s main focuses was to increase the yearning for the Redemption, as explained in the well-known sichah of Simchas Torah (Kol Hayotzei L’milchemes Beis David). (4) A lesson from the verse (in sheini of parashas Chayei Sarah), “Avraham was old, coming in days, and Hashem had blessed Avraham with everything”: “The deeds of the fathers are a sign for the children” – they bring about a similar effect in the children. Every Jew possesses the quality of “coming in days” meaning the complete fulfillment of every day’s service, and Hashem blesses them “with everything,” which encompasses all the blessings. Nothing remains but to bring about the shidduch and marriage of Yitzchak and Rivkah (the union of Mah and Ban), which represents the final Redemption, which is hastened through tzedakah etc. 2 excerpts from sichah of Monday, parashas Chayei Sarah, 20 Marcheshvan 5749 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-10-2026

התוכן ספר תהלים הו"ע של שירה ושמחה, ומודגש הדבר במזמורים שבהם נאמר הלשון "מזמור" או "שיר". ומזה מובן גם בנוגע לשיעור תהלים היומי, מזמורים פ"ח ופ"ט. אע"פ שלפי פשטות הכתובים מדובר בענינים בלתי-רצויים (ועד כדי כך שבנוגע למזמור פ"ט כותב האבן-עזרא ש"הי' בספרד חכם גדול וחסיד וזה המזמור הי' קשה עליו ולא הי' קורא אותו וכו'") אבל מכיון שכל הענינים באים מהקב"ה והקב"ה הוא "עצם הטוב ומטבע הטוב להטיב" (כמו שנת' בשיחה שלפנ"ז בענין "באו גוים בנחלתך") – צריך לומר שגם ענינים אלו פנימיותם הוא טוב, ואדרבה, כאשר מגלים את הפנימיות של ענינים אלו – ניתוסף עוד יותר בעניני טוב כיתרון האור מן החושך. ולדוגמא, מיד בתחלת מזמור פ"ח – "שיר מזמור גו' על מחלת לענות" שפירושו הפשוט הוא לשון חולי ועינוי, הרי יש לפרש להיפך – "מחלת" מלשון "מחול", ו"לענות" – מלשון "וענו הלויים וגו' קול רם". ב' חלקים משיחת ליל ד' דחג הסוכות ה'תשמ"ז, לאחרי תפילת ערבית ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-10-2026 Synopsis The Book of Tehillim is a book of song and joy, as emphasized in the chapters beginning with the words mizmor or shir etc. Accordingly, it is understood that the same applies to today’s Tehillim (chapters 88 and 89): Although according to the plain meaning of the verses, they speak of undesirable things (to the point that regarding chapter 89, Ibn Ezra writes: “There was a great sage and pious man in Spain for whom this psalm was difficult, and he would not read it…” – nevertheless, since everything comes from Hashem, Who is “the Essence of Good, and it is the nature of the good to do good” (as explained in the sichah on the verse “Nations have entered Your inheritance”), we must say that deep down these are expressions of goodness. On the contrary, when the inner dimension of these is revealed, the increase in goodness is like the superiority of light that comes from darkness etc. For example, although the plain meaning of the beginning of chapter 88 is, “A song, a mizmor…about the sick and afflicted one (machalas le’anos), it can be interpreted in the opposite sense: machalas in the sense of a dance (machol) and le’anos in the sense answering (as in “The Levi’im shall respond (v’anu)…with a loud voice”). 2 excerpts from sichah of the 4th night of Sukkos 5747 – after Maariv. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-10-2026 לע"נ הרה"ת הרה"ח ר' שמעון בה"ר אליהו ע"ה דהאן ליום היארצייט שלו כ' מרחשון. ת.נ.צ.ב.ה. נדבת בנו הרב מיכאל שי' דהאן

התוכן קריה"ת של יום א' דר"ה מתחיל ב"וה' פקד את שרה וגו'" [רביעי דפ' וירא], שה' בירך את שרה בבן (שע"י הי' המשך לעם ישראל) וקיים הבטחתו בפועל ממש. ועד"ז מברך ה' כאו"א בבנים שייקראו בני אברהם יצחק ויעקב ובבנות שייקראו בנות שרה רבקה רחל ולאה, ומקיים הבטחותיו. ובהמשך מסופר ע"ד החינוך שיצחק קיבל, עד כדי מס"נ (עקידת יצחק), ואיך שדוקא שרה התמסרה במיוחד לחינוך שלו, שעם היותו ילד יהודי היחיד בכל דורו, והיא היתה גומלת חסד בטבעה ואפי' לערביים - לא התחשבה בכ"ז ושמרה עליו שלא יהי' לו עסק עם גויים וגוי'שקייט, ודוקא כך זוכים שהילד גודל באופן ד"הרבה ארבה את זרעך" ורואים ממנו נחת אמיתי! משיחת כ"ז אלול ה'תש"מ, לנשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-10-2026 Synopsis The Torah reading of the first day of Rosh Hashanah begins with “Hashem remembered Sarah…” (in revi’i of parashas Vayeira), when Hashem blessed Sarah with a son through whom the Jewish people would continue, and He fulfilled His promise in actuality. Similarly, Hashem blesses every Jew with children who will be called sons of Avraham, Yitzchak, and Yaakov and daughters who will be called daughters of Sarah, Rivkah, Rachel, and Leah, and He fulfills His promises. The Torah then describes the education Yitzchak received, to the point of mesiras-nefesh (at the Akeidah), and how Sarah in particular devoted herself to his education. Although he was the only Jewish child in his entire generation, and although she was by nature a kind person, even toward Arabs, she did not allow any of this to enter into consideration, and she protected him from any involvement with non-Jews and non-Jewish influences. It is specifically in this way that one merits that the child grows up in such a way that “I will abundantly increase your offspring” and that he brings true nachas his parents and to the entire Jewish people. Excerpt from sichah of 27 Elul 5740 – to N’shei u’Bnos Chabad For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-10-2026

התוכן נת"ל שגדרו של עיר הנדחת הוא שמ"רבים" נעשה מציאות אחת, וענין זה שייך בעצם רק בקדושה ובבני ישראל מצד נשמתם שמקושרת עם ה' אחד וכו', אלא שמצד ענין ה"בחירה" יש מציאות כזו גם בצד ההפכי - ע"ז, אבל גם שם ה"ז רק בגלל שמדובר בבנ"י. וזה שמובא בירושלמי שמשפט סדום [שברביעי דפ' וירא] הי' בדוגמת עיר הנדחת, אע"פ שלא מדובר בבנ"י, שלכן "ממונו של לוט יוכיח" שגם ממונם של צדיקים שבעיר הנדחת אבד, הוא מפני שכל הענין ד"ונפלינו אני ועמך וגו'" התחיל במ"ת דוקא, ולפנ"ז היו כולם בשווה. ואף ש"אין למדין מלפני הדיבור", הנה כאן אין למדין דין אלא מציאות: שממונם של צדיקים אינו מציאות בפ"ע אלא חלק ממציאות העיר (ובמילא בא הדין שממונם אבד). וההוראה: גם לצדיק אסור להתבודד ולהשאיר את "חלקו בעולם" בסביבה של "ערי הנדחת", אלא עליו להוציאו משם לבררו ולהעלותו לקדושה. ב' חלקים משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-10-2026 Synopsis The defining characteristic of an ir hanidachas (city that has been led astray) is that the many become one entity, something possible only in holiness and among the Jewish people, because their souls are connected to Hashem Who is One etc. In order for free will to exist, this phenomenon of becoming one entity is allowed to exist in the opposite of holiness, in the context of idolatry, but even then, it is possible only because it concerns Jews. When the Yerushalmi says that the judgment of Sodom (in the revi’i of parashas Vayera) was similar to the law of an ir hanidachas, (which is why “the property of Lot proves” that even the property of the righteous in an ir hanidachas is destroyed), even though the inhabitants were not Jews – it is because the concept that “I and Your people will be distinguished etc.” began only at Matan Torah. And although “We do not derive (a halachah) from what preceded the Giving of the Torah,” here the Yerushalmi is not deriving a law, but clarifying a reality – that the property of the righteous is not an independent entity, but part of the property of the city, and therefore the law follows that their property is destroyed. The lesson is that a tzaddik may not isolate himself and leave his portion of the world within an environment of an “ir hanidachas”; rather, he must remove it from there, refine it, and elevate it to holiness. 2 excerpts from sichah of 19 Kislev 5725 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-10-2026

התוכן סיום בנין ביהמ"ק הראשון ע"י שלמה הי' בחודש חשון. ומכאן ההוראה עד כמה יש לייקר ולהעריך חודש זה שיש בו ברכה מיוחדת זו. וזה שייך לכל בנ"י, שהרי כל בנ"י השתתפו בבנין ביהמ"ק. ומזה מובן גם שחודש חשון מסוגל ביותר לבנין ביהמ"ק השלישי, וכאו"א יכול להשתתף בזה ע"י שמוסיף בתומ"צ ואהבת ישראל. בחודש חשון עצמו ישנם ימים מיוחדים שהם מסוגלים ביותר: שבעה בחשון: היום שבו הי' מגיע ה"אחרון שבישראל לנהר פרת", בלכתו מירושלים (לאחרי שעלה לרגל) לשוב לביתו. ובעבודה – זהו היום שבו מתחילים לפרק את ה"מטען" הרוחני שנאסף בחודש תשרי על כל השנה כולה. ט"ו בחשון שבו "קיימא סיהרא באשלמותא", דכללות הענין דחידוש הלבנה, שמיום ליום נוסף באור הלבנה עד מילואה בשלימותה בט"ו בחודש, נותן עידוד לבנ"י, "שהם – בנ"י – עתידים להתחדש כמותה", שגם בזמן הגלות יש להתנהג כרצונו ית', ועי"ז זוכים "להתחדש כמותה" בגאולה עתידה. ג ' חלקים משיחת יום ג' דפ' נח, ב' מרחשון ה'תשמ"ג, לילדי "צבאות ה'" ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-10-2026 Synopsis The month of Cheshvan possesses a special quality and blessing, as demonstrated by the fact that it is the month in which Shlomo HaMelech completed the construction of the First Beis Hamikdash. This is relevant to every Jew, because every Jew participated in the building of the Beis Hamikdash. It is therefore also understood that the month of Cheshvan is particularly auspicious for the building of the Third Beis Hamikdash, in which every individual can take part by increasing in Torah and mitzvos and in Ahavas Yisroel. Within the month of Cheshvan itself there are special days that are particularly auspicious: The 7th of Cheshvan – when “the last Jew would reach the Euphrates River” on his journey home from Yerushalayim after the Festvial Pilgrimage. In terms of our divine service, this is the day on which we begin to unpack the spiritual luggage amassed during the month of Tishrei and to apply it throughout the entire year. The 15th of Cheshvan – when “the moon is in its full state.” The moon’s renewal gives encouragement to the Jewish people, who “are destined to be renewed like it.”Even during the time of exile, one must conduct oneself according to Hashem’s will, and in this way we merit “to be renewed like it” in the future Redemption. 3 excerpts from sichah of Tuesday, parashas Noach, 2 Marcheshvan 5743 – to Tzivos Hashem For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-10-2026 לזכות פריידא בת צירל שתחי' ליום ההולדת שלה י"ד מרחשון לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות