Advertise on podcast: Brain Story

שנים עבדתי קשה כדי להצליח, להתקדם וליצור את החיים שאני רוצה. אבל לאחרונה גיליתי משהו שטלטל אותי: עמוק בתוכי יש חלק שבכלל מפחד מההצלחה שאני כל כך רוצה. הגילוי הזה הוביל אותי למסע אל זיכרונות ילדות, אל מנגנוני הריצוי והשליטה שמנהלים אותי, ולתובנה מפתיעה: אולי דווקא בתוך הפחדים שלנו מסתתר הקוד שיכול לשחרר אותנו מהם? בפרק אישי וחשוף אני משתף בדרך שבה גיליתי את הקוד הפנימי שלי, ואיך אפשר להתחיל לחיות מתוכו כבר עכשיו. הפחדים שלנו הם שיעור גדול. ואם אתם בעניין של ללמוד את הפחד ולצמוח ממנו, אני מחכה לכם כאן לשיחה: https://mentaldna.co.il/call-me-2/

מה אם הדבר שאנחנו הכי מנסים לשלוט בו בחיים הוא דווקא הדבר שאין לנו באמת שליטה עליו- מה יהיה? בפרק הזה אני יוצא למסע להבין איך הפחד מהעתיד מתחיל לעצב את מי שאנחנו עכשיו, למה הניסיון לשלוט בתוצאה רק מחזק את הסטרס והחרדה. ואיך אפשר להתחבר למצפן פנימי שמכוון אותנו דרך תשוקה, להט ואנרגיה. לא לדעת מה יהיה - ועדיין לדעת לאן ללכת. אם הגיע הזמן שלך להפסיק לתת לפחד להוביל אותך, ולהתחיל לחיות יותר מתוך מי שאתה באמת, אני מזמין אותך לשיחה איתי:https://mentaldna.co.il/call-me-2/

ומה אם הדבר שאתם כל כך מחכים לו יקרה... ועדיין משהו בפנים ירגיש חסר? אנחנו חיים בתוך "כש": כשיהיה כסף, אהבה, הצלחה או שקט, יהיה לי טוב. בפרק הזה אני מדבר על הקשר בין "עוד לא", חרדה והמרדף אחרי תוצאות, ועל האפשרות לרצות יותר בלי לחיות מתוך חסר. כי אולי השאלה היא לא רק מה אתם רוצים להשיג, אלא מאיזה מקום אתם יוצאים להשיג אותו. מרגיש לכם שאתם תקועים במרדף והסטרס והחרדה גוברים? דברו איתי ונעשה תהליך שיוצא אתכם לחופשי- https://bit.ly/talkwomer

רציתי להיות מיוחד. שנים אני עובד, משקיע, נופל וקם. גם כשכבר אין לי כוח, משהו בי אומר: עוד קצת. אולי הפעם זה יקרה. עד ששאלתי את עצמי מה אני כל כך מחכה שיקרה. התשובה הייתה פחות יפה ממה שהייתי רוצה לספר. בפרק הזה אני מדבר על הרצון שיראו אותי, על הפחד להיות ״סתם עוד מישהו״, ועל הרגע שבו הבנתי למה כל כך קשה לי להפסיק להילחם. גם כשאני כבר יודע מה המלחמה הזאת עושה לי. ומה נשאר מהחלום, אם אני מפסיק לדרוש ממנו להוכיח שאני שווה? ומה אם הסיפור שלכם לא חייב להמשיך ככה? אם אתם רוצים לעבור מחיים שמנוהלים על ידי סטרס וחרדה לחיים עם יותר שקט, חופש וחיבורלעצמכם, אני מזמין אתכם להכיר את התהליך האישי איתי. מתחילים לכתוב סיפור חדש 👇https://bit.ly/talkwomer

"דלתות לא נפתחות לי. כל דבר זה עבודה." המשפט הזה יצא לי לפני כמה ימים בשיחה, בלי לחשוב. הייתי מותש. ומצד שני, אני עומד לפני פרק לשנה החדשה שאני רוצה לדבר בו על אמונה ועל חיבור לבריאה. איך זה הולך יחד? בפרק לשנה החדשה: חמישה דברים שאני משאיר מאחור, וחמישה שאני לוקח איתי. פרידה אחרי שנים רבות, בית אחר, טלטלה בעסק, ולצידם אהבה, יצירה וחופש. איך המקומות חיים אצלי באותו הרגע, ואיך אני בוחר לפגוש את השנה הבאה. ומה אם הסיפור שלכם לא חייב להמשיך ככה? אם אתם רוצים לעבור מחיים שמנוהלים על ידי סטרס וחרדה לחיים עם יותר שקט, חופש וחיבורלעצמכם, אני מזמין אתכם להכיר את התהליך האישי איתי. מתחילים לכתוב סיפור חדש : https://bit.ly/talkwomer⁠

יש ילד שהיית, שפעם הרגיש לא רצוי, לא מספיק, לא בטוח או לא נראה. כדי לא להרגיש את זה שוב, למדת להיות חזק, מצליח, שולט, מרצה או לא תלוי באף אחד. בפרק הזה עומר חוזר לילד הפנימי מזווית אחרת: להבין איך הכאב שלו הפך עם השנים לאופי שלנו, ואיך אותן הגנות שפעם שמרו עלינו, מזינות היום את הפחד והחרדה. ומה אם הסיפור שלכם לא חייב להמשיך ככה? אם אתם רוצים לעבור מחיים שמנוהלים על ידי סטרס וחרדה לחיים עם יותר שקט, חופש וחיבורלעצמכם, אני מזמין אתכם להכיר את התהליך האישי איתי. מתחילים לכתוב סיפור חדש : ⁠https://bit.ly/talkwomer⁠ 00:00 - הילד שלא רציתי להיות יותר04:00 - מה זה באמת הילד הפנימי09:00 - נקודת השבר והולדת השומר14:00 - לזהות את הילד דרך מה שמפעיל אותי היום18:00 - הילד מסביר למה זה כואב, המבוגר בוחר אחרת23:00 - להשתמש בילד כמפה, לא לתת לו לנהל

ביום שלישי בבוקר עזרתי לחבר. חצי שעה של שיחה, והוא אמר לי תודה אחי, ממש עזרת לי. הגוף שלי השתחרר. בערב הבנתי שזה לא היה מה שחשבתי שזה. בפרק הזה נבין למה שנה של ניסיון לרדת במשקל לא מצליחה, אך לרצות חבר הולך לנו בקלות. איך זה שהכישלונות שלנו מאמנים אותנו טוב יותר מההצלחות. ואיך הקלה קטנה של רגע הופכת עם השנים לחרדה. ובעיקר, למה דווקא ערב שבו לא קרה כלום היה הרגע שבו המוח שלי למד משהו חדש. על מה התאמנתי עכשיו? את מי אימנתי, את הגולם או את הפרפר? ומה אם הסיפור שלכם לא חייב להמשיך ככה? אם אתם רוצים לעבור מחיים שמנוהלים על ידי סטרס וחרדה לחיים עם יותר שקט, חופש וחיבורלעצמכם, אני מזמין אתכם להכיר את התהליך האישי איתי. מתחילים לכתוב סיפור חדש : ⁠⁠https://bit.ly/talkwomer⁠⁠ 00:00 ביום שלישי בבוקר עזרתי לחבר, ולא הבנתי מה קרה שם 03:21 למה חזרתם על אותה פעולה מיליון פעם ושום דבר לא השתנה 08:05 למה דווקא הרגעים שוויתרנו בהם נחרטים הכי עמוק 11:09 איך מהקלה קטנה נולדת חרדה גדולה 16:23 הרגעים הקטנים שעוברים לידכם ומעצבים אתכם בלי שתשימו לב 21:31 גם אני עדיין בתוך זה 26:08 הערב שבו לא קרה כלום, ובדיוק אז הכל השתנה

מה אם האדם שעבדתם כל החיים כדי להיות, הוא גם האדם שמעייף אתכם? החזק שלא נשבר. האישה שמחזיקה הכול. האבא הטוב. האדם המודע. בפרק הזה עומר נכנס אל המסכה שלמדנו לקרוא לה "אני": למה אנחנו מגינים עליה, איך גם הצלחה ואהבה הופכות לכלא, ומי אנחנו כשאנחנו מפסיקים לרגע לתחזק דמות. ומה אם הסיפור שלכם לא חייב להמשיך ככה? אם אתם רוצים לעבור מחיים שמנוהלים על ידי סטרס וחרדה לחיים עם יותר שקט, חופש וחיבורלעצמכם, אני מזמין אתכם להכיר את התהליך האישי איתי. מתחילים לכתוב סיפור חדש : ⁠⁠https://bit.ly/talkwomer⁠⁠

למה אנחנו נשארים שנים בסיפור שכואב לנו, ובאותה נשימה מפחדים לצאת ממנו? רוב האנשים בטוחים ששינוי הוא עניין של רצון. אבל האמת עמוקה יותר: אתם יכולים להיות אנשים שהצליחו בכל התחומים, שסומכים עליכם, שיודעים להסתדר בכל מצב, ובכל זאת להרגיש שאתם דרוכים, מכווצים, לא באמת חיים. זה לא במקרה. הזהות שהצילה אתכם פעם הפכה לכלא. וכל עוד אתם צריכים אותה כדי להרגיש קיימים, אתם כלואים בה. בפרק הזה עומר לוקח אתכם לתוך המנגנון הכי מתוחכם של הפחד - זה שלמד לדבר בגוף ראשון, ולהתחפש לזהות שלכם. ומראה איך יוצאים ממנו בלי לאבד את עצמכם בדרך. ומה אם הסיפור שלכם לא חייב להמשיך ככה? אם אתם רוצים לעבור מחיים שמנוהלים על ידי סטרס וחרדה לחיים עם יותר שקט, חופש וחיבורלעצמכם, אני מזמין אתכם להכיר את התהליך האישי איתי. מתחילים לכתוב סיפור חדש : ⁠⁠https://bit.ly/talkwomer⁠⁠

הודעה קשוחה אחת. מייל ביקורתי מהבוס. מבט קטן שלא הבנתם עד הסוף. ופתאום הבטן מתכווצת, הגוף נדרך, והדחף לענות, להתגונן או להוכיח שאתם צודקים משתלט על הכל. רוב האנשים מנסים להשתיק את הרעש הזה. לנשום, להירגע, לעבור הלאה. אבל בפרק הזה עומר מציע הסתכלות אחרת: הרעש הוא לא הבעיה. הוא השליח. בפרק 62 של Brain Story, עומר מחבר את חלקי שיטת להיות היוצר למפה אחת ברורה: איך מזהים את הגולם, איך מבינים איזה פחד מנהל אותנו, איך מתחילים לבחור אחרת, ואיך עוברים מתובנה לשינוי אמיתי. פרק למי שמתפקד נהדר בחוץ, אבל מרגיש שבפנים התגובות האוטומטיות עדיין מנהלות אותו. ומה אם הסיפור שלכם לא חייב להמשיך ככה? אם אתם רוצים לעבור מחיים שמנוהלים על ידי סטרס וחרדה לחיים עם יותר שקט, חופש וחיבורלעצמכם, אני מזמין אתכם להכיר את התהליך האישי איתי. מתחילים לכתוב סיפור חדש : ⁠⁠https://bit.ly/talkwomer⁠⁠

רוב האנשים עסוקים בלפתור את הבעיות של היום, ומקווים שמחר ייראה אחרת. זו טעות. אפשר לעבוד 12 שעות ביממה, לשתות שייק ירוק ולהתאמן, ועדיין להישאר עכבר בתוך מבוך של דחיפות. אפשר לחיות אחרת, ויש לזה חוקים- חזון בלי מספרים הוא פנטזיה. מספרים בלי חזון הם בית סוהר. המציאות לא מחכה לך בחוץ, היא קורסת לתוך מי שאתה בוחר להיות ברגע זה. בפרק הזה עמור חושף למה המוח שלנו מעדיף את הסטרס המוכר על פני העתיד החדש, ואיך להפסיק להגיב למציאות ולהתחיל ליצור אותה. הפרק הזה מיועד למי שמתפקד מצוין אבל מרגיש שהזהות שלו נבלעה בתוך העשייה. ומה אם הסיפור שלכם לא חייב להמשיך ככה? אם אתם רוצים לעבור מחיים שמנוהלים על ידי סטרס וחרדה לחיים עם יותר שקט, חופש וחיבורלעצמכם, אני מזמין אתכם להכיר את התהליך האישי איתי. מתחילים לכתוב סיפור חדש : ⁠⁠https://bit.ly/talkwomer⁠⁠

זברה על שפת אגם. ענף נשבר, אריה מזנק, היא רצה על החיים שלה. שלוש דקות, ואז היא חוזרת לרעות עשב, שקטה. אנחנו לא. הודעה שנקראה ולא נענתה, מבט של הבוס, שיחה של חמש דקות עם המנכ"ל, ואנחנו נושאים את זה שבועות. חודשים. שנים. בפרק הזה אני חושף את המנגנונים המרכזיים שמהווים את הבסיס להתפתחות החרדה. אף אחד לא "נדבק" בחרדה, המוח שלנו יצר אותה. בשיטתיות. שנה אחר שנה הוא לימד את עצמו לזהות איום רגשי כאיום פיזי, בנה שומרים, הפך אותם לגולם, וכל בוקר שאנחנו קמים הוא מייצר את זה מחדש. וזה בדיוק הרגע שבו הכל יכול להתהפך- כי אם המוח שלנו יצר את החרדה, אנחנו יכולים ללמד אותו לפרק אותה. אני מבטיח לכם דבר אחד- אחרי הפרק הזה, כשמישהו יגיד לכם את המילה "חרדה", זה כבר לא יישמע לכם אותו הדבר. הסיפור שהמוח שלכם סיפר לכם על עצמכם כל השנים, מתחיל להתחלף עכשיו. ומה אם הסיפור שלכם לא חייב להמשיך ככה? אם אתם רוצים לעבור מחיים שמנוהלים על ידי סטרס וחרדה לחיים עם יותר שקט, חופש וחיבורלעצמכם, אני מזמין אתכם להכיר את התהליך האישי איתי. מתחילים לכתוב סיפור חדש : ⁠⁠https://bit.ly/talkwomer⁠⁠

יש בנו צמא שקט- הצמא שיראו אותנו, שיאשרו אותנו, שיגידו לנו שאנחנו שווים, שאנחנו מספיק, שאנחנו כאן. אנחנו רודפים אחריו כל החיים- בסטורי, בחיפוש פירגונים מבחוץ, במבט של בן הזוג, בהערכה של הבוס. אבל שום דבר מבחוץ לא באמת מרווה אותו. בפרק הזה עומר פותח את המנגנון: למה הצמא הזה אף פעם לא נגמר, למה כל טיפת אישור מבחוץ בונה בנו רעב לעוד, ואיך הבור שאנחנו מנסים למלא כל החיים הוא בכלל באר, שרק אנחנו יכולים למלא, מבפנים. פרק על הדרך הביתה, אל המבט שחיפשנו אצל כולם, ומחכה בפנים. ומה אם הסיפור שלכם לא חייב להמשיך ככה? אם אתם רוצים לעבור מחיים שמנוהלים על ידי סטרס וחרדה לחיים עם יותר שקט, חופש וחיבורלעצמכם, אני מזמין אתכם להכיר את התהליך האישי איתי. מתחילים לכתוב סיפור חדש : ⁠⁠https://bit.ly/talkwomer⁠⁠

שתיים בלילה. הטלפון מצלצל. חבר או חברה בהתמוטטות. אתם קמים, מקשיבים שעה וחצי, מחזיקים, מרגיעים ומצילים את הלילה.כשהשיחה מסתיימת, מגיעה המחשבה: מתי בפעם האחרונה מישהו החזיק ככה אתכם? כולם קוראים לכם "הסלע". אבל מה שנתפס בחוץ כחוסן מרשים, הפך מבפנים למלכוד שקט. בפרק 58 של BRAIN STORY אנחנו מפרקים את מנגנון "החזקים":• למה החוסן שהציל אתכם בעבר הפך לכלוב שמנהל אתכם בהווה• איך המוח והגוף נשארים בדריכות כרונית (ולמה חופשה לא עוזרת)• המעבר מ"אקליפטוס" שביר ל"במבוק" גמיש – מחוזק מופעל לחוזק מבחירה זה לא פרק על איך לבנות חוסן- אלא על הרגע שבו מבינים שלהחזיק הכל לבד זו כבר לא גבורה. שרדנו מספיק, עכשיו לומדים לחיות. רוצים להבין מה מפעיל את החסימה? ומה אם הסיפור שלכם לא חייב להמשיך ככה? אם אתם רוצים לעבור מחיים שמנוהלים על ידי סטרס וחרדה לחיים עם יותר שקט, חופש וחיבורלעצמכם, אני מזמין אתכם להכיר את התהליך האישי איתי. מתחילים לכתוב סיפור חדש : ⁠⁠https://bit.ly/talkwomer⁠⁠

אני יושב מול יועץ שהשעה שלו עולה יותר ממה שרוב האנשים מרוויחים ביום, ובתוכי עולה מחשבה אחת: אני כבר יודע את זה. אני חי שנים את העסק שלי, ואני יושב פה ומשלם הון כדי שמישהו יגיד לי דברים שאני כבר יודע. הפרק הזה מספר איך הגעתי לחדר ההוא: שנתיים של מלחמת הישרדות על העסק, הפסדים גדולים, וסערה אישית נפרדת שהגיעה באותו זמן בדיוק. ובעיקר- מה קרה ביום שבו פשוט לא היה לי יותר כוח להילחם, ובמקום לקרוס, קרה ההפך. זה פרק על הפער בין לדעת את הדרך לבין להיות מי שהולך אותה. על כיווץ מול התרחבות. ועל משפט קצר שהחליף אצלי סלוגן ישן בתובנה שמשנה הכל: פשוט להיות אני. ומה אם הסיפור שלכם לא חייב להמשיך ככה? אם אתם רוצים לעבור מחיים שמנוהלים על ידי סטרס וחרדה לחיים עם יותר שקט, חופש וחיבורלעצמכם, אני מזמין אתכם להכיר את התהליך האישי איתי. מתחילים לכתוב סיפור חדש : ⁠⁠https://bit.ly/talkwomer⁠⁠