Advertise on podcast: שיח פיוט

במי בוחר הקב"ה? בשבחם של המלאכים, או בשבחם של ישראל? בחנייה בין המלאכים, או בחנייה בין ישראל? על שני פיוטים, ליום הכיפורים ולסוכות, העוסקים במעמדם של ישראל, ובקשר שלנו עם הקב"ה.

ביום הכיפורים עם ישראל מידמים למלאכים. עומדים על רגליהם, לא אוכלים ולא שותים. אבל לאן מובילה אותנו ההידמות הזו? מה משיגים עם ישראל בדמותם כמלאכים? על שני פיוטים המשווים בין ישראל לבין המלאכים, בתפילות הימים הנוראים. הפיוטים 'במרומי ערץ' ו־'כל שנאני שחק', אחד מאשכנז ואחד מספרד, המלמדים אותנו שכל עם ישראל, יחד, כולם קדושה משלשים תודה לאילן דמרי על הרשות להשתמש בביצוע של להקת המדרגות

מדוע קמים כל כך מוקדם לאמירת הסליחות? מי מעיר אותנו באמצע הלילה, לעמוד לפני ה' בבית הכנסת. על התשובות, המיוחדות והמרתקות, אותן נותנים שלשה מפייטני ספרד, משוררי הסליחות הקדומים, לשאלה זו.   לקריאה נוספת: הסליחות עצמן: יחידה לחנות מחנה, בלילי על משכבי, יעירוני רעיוני אריאל זינדר, קומי רוני: קריאות בפיוטי סליחה ותחנונים מאת משוררי בבל וספרד המוסלמית בימי הביניים, ירושלים תשפ"ד, עמ' 215–240. מומלץ לשמוע גם את ההרצאה של אריאל זינדר, "מיטב השירה לימי התשובה -סליחות לאשמורות מאת פייטני ספרד המוסלמית"

תשעה באב. יום בו אי אפשר לדבר. יום בו אי אפשר לשתוק. יום בו זועקים. על הקינות לתשעה באב, ועל שלוש קינות העוסקות בהשוואה בין יציאת מצרים, הודה ותפארתה, לבין חורבן הבית, כאבו ושפלותו. הקינה "אליכם עדה קדושה" (מדוע בליל פסח) האנונימית, הקינה "אש תוקד בקרבי" (בצאתי ממצרים) של רבי יהודה הלוי, והקינה איכה אצת באפך של רבי אלעזר הקליר. ביצוע הקינה "אש תוקד" – אורי אהרן, מתוך אתר התפילה והפיוט של הספריה הלאומית. לקריאה נוספת: בנימין בר-תקוה, "פאר האומה כנגד אפר חורבנה בקינות הרפרין המתחלף: הקינה 'אש תוקד בקרבי' והקינות שנכתבו בעקבותיה", בתוך: מחווה למנחם: אסופת מחקרים לכבוד מנחם חיים שמלצר, מכון שוקן למחקר היהדות ו-JTS, ירושלים תשע"ט, עמ' 55–96.

הפיוט "שאלי שרופה באש", שכתב מהר"ם מרוטנבורג, מחשובי הפוסקים באשכנז. על האירוע שהוביל לכתיבת הפיוט, הסגנון אותו הוא מחקה, והמסרים העולים מתוך הפיוט, על תחושותיו של תלמיד גרמני צעיר, שהיה עד לשריפת התלמוד בפריז בערב שבת חוקת שנת ה'ב.

על דרור יקרא, מזמירות השבת הקדומות ביותר. על המחבר, תכני הפיוט, וסגנון הפיוט, שמהווה אבן דרך משמעותית בעיצוב סגנון השירה העברית בספרד.

על הפיוט אקדמות, הנאמר במנהג האשכנזי בחג השבועות.מהדורה מתורגמת ומבוארת של הפיוט⁠ איך הגיע פיוט בארמית אל תוך מחזור התפילה? למה יש פיוט רגע לפני קריאת התורה, ומדוע בעבר הוא נאמר בתוך הקריאה? על מה מבסס הפייטן בן המאה ה11 את תקוותו בקב"ה, ומה משותף לקריאת התורה בפסח, שבועות, וההפטרה של יום שני של שבועות?

כמה מנגינות יש ל'קדש ורחץ'? מי הלחין את המנגינה ל'מה נשתנה'? מה משמעות הניגון בו אומרים את ההגדה? מה ההבדל בין שתי המנגינות ל'והיא שעמדה'? מהיכן הגיע הפיוט 'חסל סידור פסח'? מה היא המנגינה האשכנזית לחג הפסח? על שאלות אלו, ועוד, ישבנו לענות דרך עיון קצר במניגנות ליל הסדר.

על הפיוט "אז רוב ניסים הפלאת בלילה" ("ויהי בחצי הלילה"), לשבת הגדול ולליל הסדר. גלגוליו מראשית הפיוט בארץ ישראל עד להגדה האשכנזית, פירוש הפיוט והמשמעות, הנצחית, והאקטואלית, שלו.

הפיוט "אדוך חסדך בל יחדל" (מי כמוך ואין כמוך) מושר בקהילות הספרדים בשבת זכור. על הסוגה של הפיוט, ההיסטוריה שלו, המבנה והתכנים.

על ארבע הפרשיות, הפיוטים שנכתבו אליהן (ועליהן), פיוטי שבת שקלים וקרובת השבע "אשכול איווי תאוות כל נפש". מילות הפיוט: אֶשְׁכּוֹל אִוּוּיתַּאֲוַת כָּל נֶפֶשׁ בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי שֶׁבֶת מְצוֹא נֹפֶשׁ בִּקַּשְׁתִּיווְלֹא מְצָאתִיו וּפַצְתִּי בְּטֶפֶשׁ חָמַק וְעָבַר מִלְהַדְרִיר לִי חֹפֶשׁ גָּזַלְתִּישְׁקָלַי מִתֵּת כּוֹפֶר נֶפֶשׁ וְטָבַעְתִּי בְּמֵי צוּל בְּטִיט וָרֶפֶשׁ   אוֹר פָּנֶיךָ עָלֵינוּ אָדוֹן נְשָׂא וְשֶׁקֶל אֶשָּׂא בְּבַיִת נָכוֹן וְנִשָּׂא וּבְצֶדֶק הֶגֶה עֵרֶךְ כִּי תִשָּׂא גּוֹנְנֵנוּ בְּמָגֵן אֵל רָם וְנִשָּׂא. בא"י מגן אברהם   הַכֹּפֶר דְּעוּדִרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר כְּמוֹ הוּא חָרוּת בְּאִמְרֵי שֶׁפֶר הַתְשִׁירוּבוֹ פְּנֵי נִדְמָה לָעֹפֶר וְיִזְכּוֹר לָכֶם זְכוּת נָם אָנֹכִי עָפָרוָאֵפֶר וְלֹא יִהְיֶהבָכֶם נֶגֶף וָחֵפֶר בְּתִתְּכֶם מַתַּן זֶה לְשֵׁם כֹּפֶר   אוֹר פָּנֶיךָ עָלֵינוּ אָדוֹן נְשָׂא וְשֶׁקֶל אֶשָּׂא בְּבַיִת נָכוֹן וְנִשָּׂא וּבְצֶדֶק הֶגֶה עֵרֶךְ כִּי תִשָּׂא הַחֲיֵינוּ בְגֶשֶׁם אֵל רָם וְנִשָּׂא. בא"י מחיה המתים   דּוֹדִי זְכֹרלִי שִׁקְלֵי עֶפְרוֹן אֲשֶׁר שָׁקַל אָב בְּמַכְפֵּל חֶבְרוֹן חֵקֶר שִׁקְלֵייְבוּסִי מַשְׁבִּיתֵי חָרוֹן זָכְרָה לִי עַד לְדוֹר אַחֲרוֹן טַעַם חִיןאֲשֶׁר אֶקְרָא בְגָרוֹן שְׁעֵה מֶנִּי אֵל בְּשׁוּבִי לְבִצָּרוֹן   אוֹר פָּנֶיךָ עָלֵינוּ אָדוֹן נְשָׂא וְשֶׁקֶל אֶשָּׂא בְּבַיִת נָכוֹן וְנִשָּׂא וּבְצֶדֶק הֶגֶה עֵרֶךְ כִּי תִשָּׂא וְנַקְדִּישָׁךְ קָדוֹשׁ אֵל רָם וְנִשָּׂא. בא"י האל הקדוש   לִי יִשָּׂאעַל אֶבְרַת נֶשֶׁר כִּי יַגִּיד מֵלִיץ עָלַי שִׂיחַ ישֶׁר כֹּפֶר מִשֶּׁלּוֹתֵּן לוֹ תֶשֶׁר כִּי מִלְּפָנָיו הוֹן וְכָבוֹד וָעֹשֶׁר לְהַצְדִּיקאֱנוֹשׁ וּלְהַמְצִיא לוֹ כֹּשֶׁר שָׁת לוֹ פִדְיוֹן לִמְצוֹא אֹשֶׁר   אוֹר פָּנֶיךָ עָלֵינוּ אָדוֹן נְשָׂא וְשֶׁקֶל אֶשָּׂא בְּבַיִת נָכוֹן וְנִשָּׂא וּבְצֶדֶק הֶגֶה עֵרֶךְ כִּי תִשָּׂא עַנְגֵּנוּ בְנֹפֶשׁ אֵל רָם וְנִשָּׂא. בא"י מקדש השבת   בְּכַרְמֵי מְלוֹןבֵּין שְׁנֵי שָׁדַי אַרְבַּע מֵאוֹת וָעֶשֶׂר הֲלִינוֹתִי שַׁדַּי נָח בְּשָׁכְנָםוְנָם יֵשׁ דַּי וּבְכֵס וַהֲדוֹם לֹא נָם שֶׁדַּי סָע וְעָףבְּבֶצַע שִׁקְלֵי חֲשָׁדַי וְנָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שׁוֹדְדַי   אוֹר פָּנֶיךָ עָלֵינוּ אָדוֹן נְשָׂא וְשֶׁקֶל אֶשָּׂא בְּבַיִת נָכוֹן וְנִשָּׂא וּבְצֶדֶק הֶגֶה עֵרֶךְ כִּי תִשָּׂא רְצֵנוּ כְשַׁי אֵל רָם וְנִשָּׂא. בא"י המחזיר שכינתו לציון   עֵין עֹצֶםהֲמוֹן מִסְפַּר שְׁנֵי עֳפָרִים מִי מָנָה וּפָקַד בְּחֶלֶשׁ וּפוּרִים פְּקָדָםפּוֹקֵד בְּחִמּוּשׁ סְפָרִים וְגַם עוֹד חִמֵּשׁ בְּכָל הַסְּפָרִים צַחוֹת נִיבשְׂפָתֵינוּ יְשֻׁלַּם פָּרִים כִּי אָפֵס כֶּסֶף שִׁקְלֵי כִפּוּרִים   אוֹר פָּנֶיךָ עָלֵינוּ אָדוֹן נְשָׂא וְשֶׁקֶל אֶשָּׂא בְּבַיִת נָכוֹן וְנִשָּׂא וּבְצֶדֶק הֶגֶה עֵרֶךְ כִּי תִשָּׂא וְתֵיטִיב לָנוּ בְּטוּבְךָ אֵל רָם וְנִשָּׂא. בא"י הטוב שמך ולך נאה להודות   גְּדִי קִשּׁוּריָדַיִם בְּרָכוֹת לִשָּׂא בְּאַהַב עוֹר גְּדָיָיו שְׁכִינָה נִתְעַלְּסָה רְעֵה גְדִיּוֹתָיועַל אֶבֶן מַעֲמָסָה צֹאנוֹ עַל שֶׁכֶם וְחֹצֶן נֶעֱמָסָה שְׁחוֹחַבְּנֵי מְעַנֶיהָ בְּאַף מְעַשָּׂה תִּלְבֹּשֶׁתהוֹד עֲדִי עֲדָיִים טְכוּסָה   אוֹר פָּנֶיךָ עָלֵינוּ אָדוֹן נְשָׂא וְשֶׁקֶל אֶשָּׂא בְּבַיִת נָכוֹן וְנִשָּׂא וּבְצֶדֶק הֶגֶה עֵרֶךְ כִּי תִשָּׂא בָּרְכֵנוּ בַשָּׁלוֹם אֵל רָם וְנִשָּׂא.

הפיוט "וארץ שפל רומי" לעשרה בטבת משמש היום כפיוט הפתיחה לסליחות הספרדיות. אך במקורו, הוא היה פיוט שנאמר בתוך חזרת הש"ץ של התענית. על הסליחות לתענית, פיוטים לחזרת הש"ץ, והפיוטים מסוגת "וארץ שפל רומי". וָאָרֶץ שָׁפַל רוּמִי וְגָדַל שִׁבְרִי מְשׁוֹמֵם אֵשֵׁב יוֹם סָמַךְ הָאֲרִי עַל צְבִי הַר קֹדֶשׁ צִיּוֹן עִירִי לָכֵן אֲקוֹנֵן וְאֶתְאַבֵּל בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי‎‎‎ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי אַרְיֵה עָלָה בְחֵמָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּנָה עָלַי חוֹמָה גָּשׁ הוּא וְכָל עַמּוֹ לַעֲשׂוֹת בְּעַמִּי נְקָמָה וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה. (בראשית יד ח) מִלְחָמָה שִׁית מִשְׂגַּבִּי וּמוֹשִׁיעִי בְּאוֹיְבִי וּמַכְנִיעִי כּוֹס מָלֵא מֶסֶךְ הַשְׁקֵם יְיָ רוֹעִי מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי. (ש"ב כב ג) מלך עוזר בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי דְּלָקַנִי אוֹיֵב בַּחֶרֶב בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הֵכִין עָלַי אוֹרֵב וְעַל זֹאת אֲקוֹנֵן וְגִילִי עָרֵב אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב. (ירמיהו ו ד) עֶרֶב יֵהָפֵךְ לְבֹקֶר וּבוֹגְדִים אַל יַעֲלוּ עָל חֹן עַל עַמְּךָ וְלִכְאֵבָם הַעֲלֵה תַעַל זְכֹר לִי בְּרִית אָבוֹת בְּפָרְשִׂי לְךָ כַּף וְשַׁעַל מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. (ש"א ב ו) ונאמן בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי זְאֵב עֲרָבוֹת עַל עַמִּי נוֹהֵם בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ חָנָה בְחֵילוֹ עֲלֵיהֶם טָרֹף טֹרַף כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֶם נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם. (ירמיהו ה ו) עָרֵיהֶם שָׂרְפוּ בָאֵשׁ בִּרְבוֹת תְּלָאוֹת רוּמָה יְיָ בְּעֻזֶּךָ זֵדִים לְהַשְׁאוֹת בּוֹשׁ יֵבוֹשׁוּ בַּעֲשׂוֹתְךָ עִמָּנוּ לְטוֹבָה אוֹת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יְיָ צְבָאוֹת האל הקדוש בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי יְדֵי צָר הֶחֱזִיקוּ מָגֵן וְצִנָּה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ כְּאִישׁ עָרוּךְ לַמִּלְחָמָה עַל קִרְיָה נֶאֱמָנָה לְזֹאת חִגְרִי שַׂק עֵדָה עֲדִינָה גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי וּשְׂאִי עַל שְׁפָיִם קִינָה. (ירמיהו ז כט) קִינָה דּוֹבֵר עַמְּךָ בְּיוֹם זֶה לְעֻמָּתֶךָ וְעַפְעַפֵּינוּ יִזְּלוּ מַיִם עַל חָרְבָּן בֵּיתֶךָ יוֹם נָקָם תָּעִיר לְצָרִים הוֹמִים בְּבֵיתֶךָ דְּרָכֶיךָ יְיָ הוֹדִיעֵנִי וְלַמְּדֵנִי אוֹרְחוֹתֶיךָ. (ע"פ תהלים כה ד) וחננו בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי מֹנַי שָֽׁפְכוּ עַל עִירִי סוֹלְלָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ נִזְרִי הָשְׁלַךְ וְתִפְאַרְתִּי נָפְלָה סְבָבוּנִי הָעֹשִׂים מַכָּתִי נַחְלָה מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה. (ירמיהו ד יט) אוֹחִילָה יוֹם זֶה לְנַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה וַאֲחַלֶּה פָנָיו לַעֲבֹר עַל פֶּשַׁע וְחוֹבָה אַל תֵּפֶן לְרִשְׁעֵנוּ וּמְחֵה חַטָּאת כְּתוּבָה הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה. (איכה ה כא)

על הפיוט לשבת חנוכה "שני זיתים", תוכן, משמעות, מבנה וייעוד. ביצוע הפיוט: https://youtu.be/E6TfSk2Aq0E?si=bBZVOZdvTWuttw1y מילות הפיוט: שְׁנֵי זֵיתִים / נִכְרָתִים / בְּגַן נָעוּל יַצְהִירוּ לְרֹאשׁ קְהָתִים / וְאֶפְרָתִים / שְׁתֵּי עֲטָרוֹת יַכְתִּירוּ מוּל מְנוֹרָה / הַטְּהוֹרָה / כְּמוֹ נֵרוֹת יַזְהִירוּ הֵן בַּמַּחֲנֶה / אֶל מוּל פְּנֵי / הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ לְבֵן אֶפְרָת / צִיץ נִכְרַת / אֲשֶׁר הָיָה כְּצִיץ נוֹבֵל לְבֵן הֻמְשָׁח / אֲשֶׁר הוּשַׁח / כְּמוֹ אֳנִיָּה בְּלִי חוֹבֵל זְכֹר מַרְאָה / אֲשֶׁר רָאָה / זְכַרְיָהוּ בְּעִיר בָּבֶל כְּמוֹ זְכַרְתָּם / וְהוֹשַׁעְתָּם / אֲזַי עַל יַד זְרֻבָּבֶל זְכֹר זַרְעָם / לְהוֹשִׁיעָם / וְגַם תִּקְרָא שְׁנַת יוֹבֵל וְשִׂים אוֹתָם / מְקוֹם אֲבוֹתָם / הֱיוֹת מוֹשְׁלִים בְּכָל תֵּבֵל וּמֵעַל יַד / אִישׁ צַיָּד / טַבַּעְתָּם יָסִירוּ הֵן בַּמַּחֲנֶה / אֶל מוּל פְּנֵי / הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ מַמְלָכָה / מְמֻשָּׁכָה / לְעִיר צִיּוֹן תְּשִׁיבֶנָּה וּבַת כְּבוּדָּה / בְּרֹב עֲבֻדָּה / לְבֵית אִמָּהּ תְּבִיאֶנָּה וְהַגְּבִירָה / וְהַצְּפִירָה / בְּרֹאשׁ דָּוִד תְּשִׂימֶנָּה וּמִצְנֶפֶת / מְעֻלֶּפֶת / בְּרֹאשׁ אַהֲרֹן תְּקִימֶנָּה וְהַתָּמִיד / אֲזַי תַּעֲמִיד / וְהַמִּנְחָה תְּרִימֶנָּה וְהַמֶּרְקָח / אֲשֶׁר לֻקָּח / וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה וְהַנֵּרוֹת / בַּמְּנוֹרוֹת / בְּנֵי אַהֲרֹן יַבְעִירוּ הֵן בַּמַּחֲנֶה / אֶל מוּל פְּנֵי / הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ הַנְּכֵאָה / וְהַצְּמֵאָה / אֲשֶׁר תָּמִיד לְךָ תְיֵלִיל סְמֹךְ יָדָהּ / בְּבֶן דוֹדָהּ / הַנִּקְרָא שְׁמוֹ חַכְלִיל וְתַכְנִיסֵם / לְגַן בֹּשֶׂם / וְחֻפָּתָם בְּהוֹד תַּכְלִיל וְתוֹלִיכֵם / וְתַמְלִיכֵם / בְּהַר צִיּוֹן וְהַגָּלִיל וְחֹק יָשָׁר / אֲזַי יוּשַׁר / עֲלֵי נֵבֶל וְגַם חָלִיל וְעַם אֹהֲבֵי / שִׁמְךָ וְעֹזְבֵי / חֲזוֹן שֶׁקֶר וְשָׁוְא וֶאֱלִיל וְאֹם פְּרוּכִים / יְהוּ בְרוּכִים / כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּ הֵן בַּמַּחֲנֶה / אֶל מוּל פְּנֵי / הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ

על הזמר הפופולרי לחנוכה "מעוז צור", היסטוריה, תוכן, ייעוד, מבנה מנגינה ועוד.   ליצירת קשר: דוד, 0585693181, [email protected] לקריאה נוספת: אברהם פרנקל, הזמר על הצלת וורמייזא וזמן חיבורו של מעוז צור, המעין נד [ב] (טבת תשע"ד), עמ' 9–21 יוסי ברוכי, חידת מעוז צור, אורשת י (תשפ"א), עמ' 7–12 שולמית אליצור, פיוטי החנוכה: סמל מול ריאליה, בתוך: דוד עמית וחנן אשל (עורכים), ימי בית חשמונאי, סדרת "עידן", כרך 19, יד בן-צבי, ירושלים 1995, עמ' 303–310 דוד אסף,גלגולו של ניגון: מה למרטין לותר ול'מעוז צור', בלוג עונ"ש

מילות הפיוט: בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹםיַעֲמָס־לָנוּ יֶשַׁע וּפִדְיוֹםוּבִשְׁמוֹ נָגִיל כָּל־הַיּוֹםוּבִישׁוּעָתוֹ נָרִים רֹאש עֶלְיוֹןכִּי הוּא מָעוֹז לַדָּל, וּמַחֲסֶה לָאֶבְיוֹן שִׁבְטֵי יָהּ לְיִשְׂרָאֵל עֵדוּתבְּצָרָתָם לוֹ צָר, בְּסִבְלוֹת וּבְעַבְדוּתוּבְלִבְנַת הַסַּפִּיר הֶרְאָם עֹז יְדִידוּתוְהוּא נִגְלָה לְהַעֲלוֹתָם מֵעֹמֶק בּוֹר וָדוּתכִּי עִם ה' הַחֶסֶד, וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת מַה־יָּקָר חַסְדּוֹ בְּצִלּוֹ לְגֹנְנֵמוֹבְּגָלוּת בָּבֶלָה שֻׁלַּח לְמַעֲנֵימוֹלְהוֹרִיד בָּרִיחִים נִמְנָה בֵינֵימוֹוַיִּתְּנֵם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שׁוֹבֵימוֹכִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ, בַּעֲבוּר הַגָּדוֹל שְׁמוֹ עֵילָם שָׁת כִּסְאוֹ לְהַצִּיל יְדִידָיולְהַעֲבִיר מִשָּׁם מָעֻזְנֵי[1] מֹרְדָיומֵעֲבֹר בַּשֶּׁלַח פָּדָה אֶת עֲבָדָיוקֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים תְּהִלָּה לְכָל־חֲסִידָיוכִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל עֲצוּמָיווְגַם חָזוּת אַרְבַּע עָלוּ לִמְרוֹמָיווּבְלִבָּם דִּמּוּ לְהַשְׁחִית אֶת רְחוּמָיועַל־יְדֵי כֹהֲנָיו מִגֵּר מִתְקוֹמְמָיוחַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו נִסְגַּרְתִּי לֶאֱדוֹם בְּיַד רֵעַי מְדָנַישֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם מְמַלְּאִים כְּרֵסָם מֵעֲדָנַיעֶזְרָתוֹ עִמִּי לִסְמֹך אֶת אֲדָנַיוְלֹא נְטַשְׁתַּנִי כָּל יְמֵי עִדָּנַיכִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם, אֲדֹנָי בְּבֹאוֹ מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִיםזֶבַח לוֹ בְּבָצְרָה וְטֶבַח לוֹ בְּבוֹגְדִיםוְיֵז נִצְחָם מַלְבּוּשָׁיו לְהַאְדִּיםבְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל יִבְצֹר רוּחַ נְגִידִיםהָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים רְאוֹתוֹ כִי־כֵן אֲדוֹמִי הָעוֹצֵריַחֲשׁוֹב לוֹ בָּצְרָה תִּקְלוֹט לוֹ כְּבֶצֶרוּמַלְאָךְ כְּאָדָם בְּתוֹכָהּ יִנָּצֵרוּמֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג בְּמִקְלָט יֵעָצֵראֶהֱבוּ אֶת ה' כָּל חֲסִידָיו, אֱמוּנִים נֹצֵר יְצַוֶּה צוּר חַסְדּוֹ קְהִלּוֹתָיו לְקַבֵּץמֵאַרְבַּע רוּחוֹת עָדָיו לְהִקָּבֵץוּבְהַר מְרוֹם הָרִים אוֹתָנוּ לְהַרְבֵּץוְאִתָּנוּ יָשׁוּב נִדָּחִים קוֹבֵץיָשִׁיב לֹא נֶאֱמַר כִּי אִם וְשָׁב וְקִבֵּץ בָּרוּךְ הוּא אֱלֹהֵינוּאֲשֶׁר טוֹב גְּמָלָנוּכְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו הִגְדִּיל לָנוּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה יוֹסֵף עִמָּנוּלְהַגְדִּיל שְׁמוֹ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵינוּ בָּרוּךְ הוּא אֱלֹהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹלְהַלְּלוֹ לְשַׁבְּחוֹ וּלְסַפֵּר הוֹדוֹמִכָּל־אֹם גָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹלָכֵן בְּכָל־לֵב וּבְכָל־נֶפֶשׁ וּבְכָל־מְאֹד, נַמְלִיכוֹ וּנְיַחֲדוֹ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ יָשִׂים עָלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹםמִשְּׂמֹאל וּמִיָּמִין עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹםהָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹםוְיִזְכּוּ לִרְאוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָנִים עֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוׂות עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹםפֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי־עַד שַׂר־שָׁלוֹם לקריאה נוספת: על זמירות שבת – טובה בארי, 'צור משלו אכלנו' — זמר לשבת, מחקרי ירושלים בספרות עברית, י/יא. על הפיוט 'ברוך ה' יום יום' שולמית אליצור, שירה של פרשה, פרשת ניצבים – עמודים 318–324